"ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" (כב, ל)
ה'כתב סופר' מביא את דברי המדרש (שמות רבה לא): "הכלבים – אחד נובח וכולם מתקבצים וצווחים על חינם, אבל אתם לא תהיו כן, מפני שאנשי קודש תהיון לי". והוא מבאר שהתורה דורשת מאיתנו לא להיות בגדר "כלב מתעבר על ריב לא לו", כי ייתכן שהמניע להתערבות בסיפור, לא נובע מהשתוקקות ורצון לעשיית צדק, כמו הנביחות והאקשן שמסביב…
כפרי יהודי שגר בסביבה גויית לחלוטין, קיים מצוות מכוח מסורת אבותיו. על דבר אחד הקפיד מאוד: בכל עת ששחט בהמה או עוף, נסע לרבה של העיירה הסמוכה ושאל אותו האם הבהמה שנשחטה כשרה.
באחד הימים ישב הכפרי הבּוּר וקרא בחומש שמות, פרשת משפטים: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו". החליט הכפרי שמעתה חסל סדר נסיעות לרב, יש לו כבר פתרון: הוא ישליך את הבשר לפני הכלב. והיה, אם יאכל הכלב את הבשר אות הוא שהבשר טרף, אבל אם לא ייגע הכלב בבשר – הרי זה סימן שהבשר כשר ומותר באכילה.
לאחר שלושה חודשים הגיע שוב הכפרי לביתו של הרב ובידו עוף שחוט.
הרב ששם לב שהכפרי נעדר מביתו זמן מה, שאלו בחיבה: האם לא שחטת בשר כל הזמן הזה?
"אכן, שחטתי", הודה הכפרי.
"ומדוע לא באת לשאול?" תהה הרב. "כלום הגיע לכפרך מורה הוראות שאת פיו אתה שואל?"
– "לא. אבל ראיתי פסוק מפורש בחומש, והחלטתי לסמוך על כלבי".
תמה הרב: "מדוע אם כן טרחת לבוא היום?"
הזעיף הכפרי פניו וענה: "כלבי זה, מחמיר גדול הוא בהלכה. כל בשר שהנחתי לפניו, טרף וזלל בכל פה"…
מבאר ה'כתב סופר': כשהבשר מונח לפני הכלב הוא אינו בודק את כשרותו, כך אחר שנכנס האדם למריבה אינו מחפש צדק אלא מהומה. לעיתים רבות אף שוכחים בעלי המריבה עצמם על מה היא פרצה.
• • •
וכאן צריכים להבין: מדוע התורה מורה לנו להשליך את הבשר הטרף דווקא לכלב?
'בעלי התוספות' בביאורם לתורה מסבירים: בכל עדר צאן ישנם כלבים שתפקידם לשמור על העדר. אם חלילה יגיעו זאבים לטרוף מן הכבשים, יבריחו אותם הכלבים בנביחות ובנשיכות. אם כן, מידה כנגד מידה יש כאן, הכלב מוסר עצמו להבריח את הזאבים שלא יטרפו כבשים, בדין מגיע לו הבשר שיצא טרף בשחיטה.
יש כאן הקשר מאלף בין ראשו של הפסוק לסופו: בתחילה פתחה התורה "ואנשי קודש תהיון לי", איך נהיים אנשי קודש? "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו".
מה בעצם הקשר בין אי-אכילת בשר-טרפה לקדושה?
מבארים 'בעלי התוספות': עיקר עבודת ה' היא מידות טובות. אם יודע הנך להכיר טובה אפילו לכלב ששמר על עדרי הצאן שלך, בכך שאתה משליך לכיוונו את הבהמות שאינך אוכל ממילא, הרי שאתה בדרך הנכונה להיות איש קדוש. ברם, מי שלא עמֵל ומשתדל לזכך ולתקן את מידותיו הרעות, אינו מכיר ואף כופר בטובות שנעשות עבורו, אינו ראוי להיקרא איש קדוש למרות שייתכן שבשאר דבריו הוא מחמיר גדול…
