"לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל" (לב, כט)
לאחר שקיבל יעקב את הברכות בערמה מיצחק אביו, ולאחר שנאלץ להתמודד 'עשרת מונים' מול לבן שניסה לעשוק ולהונות אותו, פגש יעקב את שרו של עשו וקיבל ממנו ברכה.
מעתה, מבאר ה'ילקוט הגרשוני' את ברכת המלאך ליעקב: "לא יעקב ייאמר עוד שמך", שיעקב מורה על עקיבה ומרמה (כדברי עשו "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים"), "כי אם ישראל" – מכאן והלאה תוכל לנהוג בשררה וביושר מוחלט כפי מידת 'אמת תיתן ליעקב', כי לא יציקו לך הרשעים.
"וייפול על צווארו ויישקהו ויבכו" (לג, ד)
מילת "ויישקהו" נכתבה ביחיד, שרק עשו נישק את יעקב, אך יעקב לא נישק את עשו. ואילו "ויבכו" נכתב בלשון רבים – שניהם בכו יחד.
מה החילוק בין שתי הפעולות?
בספר 'על התורה' הביא לבאר: עשו נשק ליעקב ובכה על כך שגוי נאלץ לנשק יהודי. יעקב שקיבל את הנשיקה מעשו – בכה על הנשיקה עצמה. שכן עשו אף פעם לא מנשק בחינם. מן הסתם תעלה לו נשיקה זו ביוקר רב…
"ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדוני" (לג, טו)
סירובו של יעקב לליוויו של עשו, בטענת "למה זה אמצא חן בעיני אדוני" – תמוהה מאוד. הרי יעקב עצמו שלח מלאכים נושאי מנחה אל עשו וציווה אותם לומר לו שרצונו "למצוא חן בעיניך".
ביאורו של דבר, שאמנם רצה יעקב למצוא חן בעיני עשו כדי שיניחנו לנפשו, לשם כך היה מוכן לשלם מחיר של מנחה יקרה מאוד ששלח לו. כל עוד המחיר יהיה גשמי – יעקב מוכן למצוא חן בעיני עשו.
אולם כאשר עשו מציע להתלוות ליעקב כדי שימצא חן בעיניו, מטעים יעקב את סירובו ושואל "למה זה אמצא חן בעיני אדוני", מה יהיה המחיר שעלי לשלם כדי למצוא חן? אם המחיר הוא רוחני – לחן כזה אני מסרב מכל וכל…
"כאשר הם נימולים" (לד, טז)
עיתונאי יהודי חילוני מארה"ב נכנס אל כ"ק האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, ושאל: מדוע החרדים אינם מוכנים לבוא מעט לקראתנו כדי שבמרחב הציבורי כולם יהיו שווי-זכויות.
השיב לו הרבי: כאשר באו שכם ואביו לבני יעקב לבקש את דינה, הציבו בני יעקב תנאי – "אם תהיו כמונו להימול". ולכאורה, מדוע על בני שכם להיות נימולים כבני יעקב ולא להפך?
בני יעקב הבהירו לשכם: אנו נימולים ואין ביכולתנו לשוב להיות ערלים. ברם אתם, תוכלו להשתנות מערלים לנימולים. לכן תבואו אתם לקראתנו.
וכן הדבר בשאלתך: במקום שאנו – המאמינים בתורה שנמנעים אנו מלעשות דברים רבים, נבוא לקראתכם – הן לכם, שאינכם שומרים תורה ומצוות, לא מפריע אם תאכלו אוכל עם או בלי הכשר, לכם לא מפריע שצורת הנישואין הרשמית תהיה כדת משה וישראל, לכם לא מפריע אם מערכת החינוך תכלול ערכים לתורה ויראת שמים. אם כן, מדוע שאתם לא תהיו כמונו בתשתיות הדת במדינה, במקום להפך?!…
"ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו" (לו, יב)
מה אנו יכולים ללמוד מהדגשה זו שתמנע הייתה רק פילגש?
מביאים לבאר בשמו של הגה"ק רבי חיים מוואלוז'ין: כיון שנצטווינו "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא", אם כן כיצד מצווים אנו למחות את זכרו של עמלק? לכן מדגישה התורה שתמנע, אם עמלק, הייתה רק פילגש ולא אשת אליפז, ומשכך – עמלק אינו בכלל 'אדומי' וממילא אינו בכלל "כי אחיך הוא".
