הוויכוח טיפס לטונים צורמים. כדרכם של בחורים יודעי ספר, הוויכוח לא התמצה ב'אני אומר כך' ו'אני אומר אחרת'. ספרים נשלפו מהארונות, ציטוטים מפתיעים, סתירות, ראיות וקושיות.
בהתחשב בכך שהייתה זו שעת ההפסקה והנושא לא היה מסדרי הישיבה או אפילו מפרשת השבוע, הוויכוח הזה היה חריג בהחלט. רגע לפני שהרגש יגרור אותם למחוזות יצריים – שהרי לא בוויכוח לימודי עסקינן, כאמור – החליטו הבחורים לגשת למורם ורבם.
לבד מגדלותו בתורה ובקיאותו ברזי התורה שאין מגלין אלא למי שמילא כרסו בש"ס ובפוסקים, הייתה סיבה נוספת לגשת למגיד השיעור שלהם, מרן הגאון רבי בן-ציון אבא שאול (יט בתמוז יום פטירתו).
בשנת תשנ"א בפרושׂ ימי ניסן הורה הגרב"צ אבא שאול לתלמידיו לא לצאת מירושלים כלל ועיקר. בעל ה'אור לציון' שכל ימיו חיכה לביאת המשיח, הודיע שמשיח קרב ובא.
ימים ספורים לפני חג הפסח נכנסו כמה מתלמידיו לשאול: הם נוהגים כהוראתו של הגרב"צ לברך ברכת האילנות דווקא מחוץ לעיר. רצונם לדעת כיצד לנהוג עתה: האם לנסוע לבית שמש או להישאר בירושלים?
"יכולים אתם לנסוע", השיב רבם של ישראל בצער, "החמצנו את השעה"…
משכך, ניגשו הבחורים אל רבי בן-ציון ושאלו לדעתו את השאלה הקריטית: על איזה חוג יימנה משיח צדקנו? שמא יהיה חסיד ואולי מעדות המזרח, אפשר יהיה ליטאי או בכלל תימני?!
האזין הגרב"צ קשב רב לשאלה, כדרכו המופלאה להעניק כבוד לכל יציר נוצר, ולאחר מכן שיתף אותם במעשה אישי שאירע עמו:
יודעים אתם, שח אביר המעיינים לתלמידיו, עד כמה סבלתי מצער גידול בנים (קשיים רבים ידעו הרב והרבנית עד שזכו לבנם יחידם, הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת 'אור לציון'). בסייעתא דשמיא לאחר שנים רבות זכינו לבן יחיד. משוש עולמנו. בבת עינינו.
הגיע פיצוי על שנות ההמתנה הרבות. הגיעה נחמה מסוימת על הציפייה והאכזבות. אולם השמחה אינה שלמה. רק כאשר יגדל ויקים את ביתו ונראה ממנו דורות ישרים ומבורכים – מתחילים לשאוב נחת מתוקה מלוא חופניים.
ברוך ה' זכינו והבן גדל לתפארת בלימודו, הגיע לפרק האיש מקדש ורבו ההצעות עבורו. כהורים לבן יחיד לאחר שנות המתנה רבות – לא נחה דעתנו עד שהיינו בטוחים ששידוך מסוים הוא המתאים ביותר עבורו. האירוסין נחוגו בגילה ודיצה וימי החתונה קרבו במהירות.
יום אחד ראיתי קבוצת אברכים דנה בבית המדרש בלהט בנושא מסוים. ניגשתי ושאלתי אותם במה העניין. הם נבוכו וסירבו להשיב.
לבסוף הסביר לי אחד מהם בשפל קול, שהם דנים בשאלה הגורלית: את מי יכבד חכם בן-ציון אבא שאול בברכות בחופת בנו יקירו?…
'שחקתי למשמע הדיון', סיפר חכם בן ציון לבחורים בהווה על האברכים מהעבר, 'וכי נראה לכם שזה משנה מי יברך את הברכות?' שאלתי אותם. 'האם אחרי שנות ציפייה רבות כל כך יש חשיבות כלשהי לכיבודים מבחינתי?! העיקר שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!'
"גם לכם אני אומר" – השיב הגרב"צ תשובה לשואלים שציפו לשמוע את חוות דעתו של מי שסתרי תורה גלויים ופרושים היו בפניו – "אין זה משנה האם אכן רב פלוני הוא משיח או שיהיה זה צדיק נסתר שיתגלה. האם ישתייך לחוג זה או לעדה פלונית.
"העיקר שיבוא ונשמח בישועת ה' בבוא גואל לציון"…
