צועדים כולנו בראש מורם, עמוסים נשאם עטרת ענדם, כל אחד מאתנו צועד בראש גדוד של תשעים חמורים טעונים זהב ומרגליות יקרות, הלבבות פועמים מהתרגשות, המראות הגדולים אשר זה עתה ראינו על הים עדיין לנגד עינינו, עננים מקיפים אותנו מכל צד, בהיכלא דמלכא מסתובבים אנו, וכל אוצרותיו וגנזי משכיותיו כמו פרושים לפנינו.
למולנו צועד איזה 'יתרו', מספרים עליו שלא היה עבודה זרה שלא עבדה. כומר לעבודה זרה היה במדין עיר מגוריו, מוסיפים יודעי דבר. לבטח גם הוא נרעש מכל השמועות ששמע אודות העם הנבחר, זה שמצרים לא יכלו עליו וגם עמלק נפל לפניהם לחרב, אפילו הים נקרע מפניהם. חפץ להצטרף אף הוא אל רבים מעמי הארץ הרוצים להתיהד כעת? נו, איזהו חכם המכיר את מקומו, שם בשולי המחנה נקצה להם חלקה מיוחדת, 'עזרת ישראל', שלא יתערבו חלילה עם העם הנבחר אשר ראה גילויים כאלו שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא.
אבל לא. נראה שלמנהיגי האומה, בוודאי בהוראה מגבוה, ישנם תכניות אחרות. הם יוצאים לקראתו, אחריהם הזקנים וראשי העם, ומי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא עמהם? בוודאי תיכף יראו לו את מקומו, ונחזור לשוטט בעולמות העליונים ולעסוק בדברים שכבשם בורא עולם. אבל לא. אותו יתרו ממשיך להיות בכותרות, עורכים סעודה לכבודו, הוא נותן עצות למנהיג, וזה עוד לא הכל, את כל הפרשה הוא מקבל. כן כן, את הפרשה הכי חשובה בתורה, הפרשה של קבלת התורה, אותה חמודה גנוזה, כלוית חן לראשו נושאת היא את שמו. הלא דבר הוא, שומה עלינו להתבונן בענין.
ללמדך, אותך שבא לקבל את התורה בשנת ה' תש"פ, אחר ששמעת את דברי החוזה הקדוש מלובלין בענין 'קריאה מעוררת את הזמן', כי שבת זו שקולה במעלתה וקדושתה כחג השבועות, לא זה הבעל"ט בעוד כשלש חודשים, יותר מזה, כיום קבלת התורה ממש, לאותו דור דעה היוצא ממצרים. אוי וויי, נסוג לבך לאחור, וכי איזו שייכות יש לי במצבי הנחות והשפל עם כאלו רגעים גדולים, זו שבת גדולה לאנשים גדולים, לא לפשוטים כמוני נועדה. בא הרה"ק רבי לייבל'י אייגר זי"ע, גם הוא מלובלין הקדושה, ומשיב לנו תשובה מאהבה. אינך גרוע מיתרו, אינך שפל יותר ממי שהיה כומר לע"ז, אבל אם תחליט לעזוב הכל ולקבל על עצמך 'עול תורה' – הרי שברגע זה הינך עומד על הר סיני. כעת מבין אתה מה כל ה'עסק' סביב אותו יתרו. אכן, דייקא פרשת 'יתרו' היא היא 'שבת קבלת התורה'.
"ומשום כן נתנה התורה במעמד הנבחר והנפלא הזה בתחילת צאתנו מעבודת מצרים, אף שלא היינו כדאים לזה, להורות כי אין מעצור ולא יתייאש אדם מחלקו בתורה, אפילו אם יהיה בשפל המדרגה מכל מקום כמוהו כמו הגדול שבגדולים" (לשון קדשו של ה'חתם סופר' בדרשות לשבועות, דף רפ"ח).
