ענק הדורות היה האדמו"ר הקדוש כ"ק מרן רבי שלום רוקח זי"ע (כ"ז באלול יום פטירתו), רב העיירה בעלזא שנודעה בזכותו לדורות, ועל שמה ממשיכה היום שושלת בעלזא – שהוא ייסד בגליציה – בארץ הקודש ובעולם.
תארו נחקק לדורות ה'שר שלום' מבעלזא, על שום מעשה שהיה עם ה'בני יששכר' מדינוב, שכתב אליו מכתב אחד במשך שלוש פעמים, בשתי הפעמים הראשונות הושחת המכתב על ידי דיו שנשפך וה'בני יששכר' תלה זאת בכך שכתב לו תואר בלתי הולם את כבודו בתחילת המכתב. רק כאשר כינהו "שר העליונים והתחתונים" – נותר המכתב ראוי לשליחה.
גדלותו האדירה נבעה בעיקר מהתמדתו בתורה. האגדה מספרת שהוא שמע בצעירותו שאם יקבל אדם על עצמו להיות ער במשך אלף לילות ברצף (כולל ליל הסדר, וליל יום הכיפורים, ועוד לילות שבדרך כלל אנשים מוכרחים לנוח בהם) ויעסוק בתורה – יזכה לגילוי אליהו. האברך הצעיר ר' שלום החליט שהוא מיישם זאת.
לימים, כאשר שאלו את חתנו של ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע, הרה"ק רבי חנוך דוב העניך מאלעסק זי"ע, האם נכונה השמועה שחותנו עסק בתורה במשך אלף לילות וזכה לגילוי אליהו, השיב בפשטות: "הלא אני בעצמי הייתי ניעור עימו יחד ועסקנו בתורה יותר משלושת אלפים לילות(!)… וזה חוץ ממה שעסק הוא בתורה לבדו ואני לבדי בשאר לילות"…
על שני קדושי עליון אלו – ה'שר שלום' וחתנו, מסופר המעשה הבא:
רעייתו של רבי חנוך העניך עסקה לפרנסת הבית במכירת מטפחות לנשות הגויים, מפעם לפעם הייתה נוסעת לערים הגדולות כדי לרכוש בהן סחורה חדשה לחנותה. נסיעות אלו הייתה מנצלת להיכנס לצדיקי הדור ולבקש מהם ברכות עבור ילדיה שיגדלו בתורה ויראת שמים.
באחת הפעמים נבצר מן הרבנית לנסוע בעצמה ולרכוש סחורה, ולכן שלחה את בעלה הגדול, רבי חנוך העניך, שבדרך כלל נמנעה מלערבו בענייני המסחר והניחה לו ללמוד ללא טרדות, על מנת שירכוש את הסחורה הנצרכת.
רבי חנוך העניך החליט שנסיעה זו תשמש אותו לצורך קניית ספרים שחשק בהם זה מכבר בלבוב העיר. רעייתו ציידה אותו ברשימה מפורטת מה והיכן לקנות וכך נסע ליריד. בדרכו חזור חנה עם עגלת המסע עמוסת הסחורות ליד בית הכנסת ונכנס להתפלל. תפילתו שארכה שעות רבות אפשרה לגנב להיכנס בניחותא לעגלה ולרוקן את תכולתה…
משנודע לרבי חנוך דבר הגנבה החליט שלא לצער את רעייתו. הוא חזר שנית ליריד וקנה את הסחורה כולה בהקפה, תוך שהוא מזהיר את העגלון שלא יספר מילה וחצי מילה מאשר התרחש.
שבועות אחדים עברו ויהודי משותק בשתי ידיו נכנס ל'שר שלום' מבעלזא, כשדמעתו על לחיו וסיפר לו שגנב סחורה לאחד מיוצאי חלציו ואינו יודע למי מהם. הוא קיבל את עונשו משמים כשידיו השתתקו והוא מעוניין להשיב את הסחורה ולקבל ברכה לרפואה שלמה.
שלח ה'שר שלום' לברר את המעשה, אך איש מיוצאי חלציו לא ידע להשיב. שכן רבי חנוך העניך הזהיר את העגלון שלא לספר… כאשר סיפרה בתו של ה'שר שלום' את העניין לבעלה – סיפר לה את כל המעשה. הורה ה'שר שלום' ליהודי שילך אל חתנו ויפייסנו כדי שיתפלל עליו ואכן לאחר שהתפלל עליו רבי חנוך העניך – שבו ידיו לפעול כרגיל והסחורה הושבה לבעליה…
