באגרת הכנה לקראת שבת קודש, העוסקת בחיזוק בעקבות מאורעות הימים האחרונים, מפרט ראב"ד מרוקו, את שורש הסכנה, והדרך להנצל מכל רע.
בדבריו כותב הרב פינטו "על האדם לדעת, שלפני שיבואו על העולם ח״ו מצבים קשים ומרים וכן על האדם הפרטי, לפני שמגיעים זמנים מרים וקשים, ישנו תהליך בשמים שרק בסיומו באים זמנים קשים על האדם"
הרב פינטו מסביר בבהירות כיצד התהליך השמימי פועל: "והתהליך הוא ח״ו כאשר מידת הרחמים עולה לפני הקב״ה ומעוררת רחמים על אדם שנעשה לו רע מחבירו, וחבירו מצערו, אז מידת הרחמים של הנפגע מתחברת עם מידת הדין שיש על האדם הפוגע, ובחיבור שניהם ח״ו יורדת רעה על העולם ורעה על האדם.
אבל אם הנפגע לא צועק ולא מעורר את מידת הרחמים או אם אין על האדם מידת הדין, לא יורדת רעה על העולם או על אדם מסויים. צריכים את שתי המידות שיתחברו, הרחמים של הנפגע שבוכה ומצטער ומעורר רחמים ואת מידת הדין של הפוגע."
כראיה לדבר מביא ראב"ד מרוקו את דברי האברבנאל זצוק״ל (פרשת משפטים) על הפסוק (שמות כב כו): ״וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי״. ודקדק על אומרו כי חנון אני, אני דמורה על מידת הרחמים. והא אין העונש בא מצד מידת הרחמים אלא מצד מידת הדין.
אלא בזמן שהנעלב צועק, מתעורר מידת הרחמים ומסכים למידת הדין להענישו. ובכן, קשה להינצל מן העונש. וזה שאמר, ״וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי״ פירוש, בשביל צעקת הנעלב גם מידת חנון מסכים עם העונש"
ומוסיף האדמו"ר "והנה דברי רבנו יצחק אברבנאל זצוק״ל שזכינו להיות מיוצאי חלציו קשים ביותר, וצריכים ללמד אותנו לשנות את כל התפיסה בחיים. כי כאשר האדם מצטער ומעורר רחמים על דבר, מידת הדין מסכימה איתו ושתי המידות מתחברות. וכלשון רבנו יצחק אברבנאל ובכן קשה להנצל מן העונש.
וכמה פעמים חורבן בא לעולם והרס עצום, ואדם מחפש בחורים ובסדקים על מה כל הרעה הגדולה הזאת. והרעה טמונה באדם שפגעת בו ועורר רחמים, והרחמים האלו התחברו לדין, ואז אין סוף לאסון שיכול לבוא על האדם."
התובנה הזו טומנת בחובה אזהרה חשובה "לכן האדם חייב לעצור כל קיטרוג, כל אדם שמקטרג וחושב שעשה לו רע, כי החיבור הזה סכנה גדולה.
וכך מוצאים (בראשית ו י״ג): ״וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ״ ורש״י פירש, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל.
והקשו המפרשים, הא לעיל מינה כתיב קץ כל בשר. ופירש רש״י, כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיה באה לעולם. הרי, שעיקר גזר דינם היה על זנות והיאך קאמר הכא, דלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל.
אלא על פי היסוד שהבאנו, העולם היה מלא בזנות ועבודה זרה, ומזה נבנה מידת הדין גדולה על העולם. אך מתי שנוסף לזה גזל, שאנשים עוררו את מידת הרחמים שגוזלים וחומסים להם, יחד הצטרפו הרחמים והדין. ועם כזה כח אי אפשר לעצור ולהתמודד.
כמה מחוייב האדם להיזהר זהירות גדולה להתרחק מקיטרוגים ומרחמים שאחר מעורר כנגדו. ושנים רבות יש בליבנו מעשה שאנו עדים לו ומרגישים חובה להעלותו על הכתב, למען יחקק לזכרון עולם.
בסופם של הדברים מספר האדמו"ר מעשה מבהיל שבו נוכח בעצמו "לפני כחמש עשרה שנים היה מגיע אלינו איש ישר דרך בעל מידות נעלות, בעל אמונת חכמים גדולה, ועבודתו הייתה אחראי במיסים. עשה את מלאכת המלכות ותפס מוהל ידוע ומפורסם שלא משלם מיסים, וכמשפט הארץ עצרו אותו, וברבות הימים גזרו עליו בית האסורים.
כחודשיים לפני בית האסורים, המוהל הקפיד בכל ברית מילה שמל, והוא היה מל הרבה ביום, היה בוכה ומקלל את האדם שתפס אותו. האדם בא אלינו בצער וביקש עצה שפוחד מהדבר הזה.
שלחנו למוהל שיפסיק, שזה אסור באיסור גמור, אבל המוהל בשלו. לא עברו שלושים יום והאדם שעובד במיסים חלה בסרטן קשה ונפטר מן העולם אחרי כמה חודשים בייסורים קשים. הדבר השאיר זעזוע בנפש שלנו. אהבנו את האדם אהבה עצומה והלכנו לביתו לחזקו, ועד היום חקוק בליבנו.
ובכל פעם שרואים אנשים מקפידים אחד על השני, חושבים בדעתנו את דברי רבנו יצחק אברבנאל זצוק״ל, גזרה שיורדת בשיתוף עם מידת הרחמים מסוכנת ביותר, וקשה לעצור גזירה כזאת.
עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ הזהרו בכבוד חבירכם, והנצלו מן הפורענותהאדם צריך לדעת איך לנהל את חייו, כפי שאדם יודע לנהוג בכביש. האדם צריך לדעת איך לנהוג בחיים שלו,
