הקרבנות המובאים בפרשתנו, גורמים לנו לעמוד על דברי הגמרא (ברכות כג.): "אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים".
הכיצד שייך להביא קרבן ולא לדעת אם הקרבן מגיע בעקבות חטא או כדי להודות להשם?!
מיליונר שנזקק לתרומת מח עצם, דרש מעובדיו שיקדישו את כל מאמציהם לחיפוש אחר תורם למח עצם עבורו. לאחר חיפושים נרחבים, מצא אחד העובדים התאמה מושלמת: איש עני שמח העצם שלו התאים בצורה מקסימלית לדמו של המיליונר.
העובד יצר קשר עם האיש וביקש ממנו שיתרום מח-עצם לבוס.
העני סירב.
בתמורה, עבר העובד לשלב ב' והציע לו סכום עתק שאותו מוכן הבוס שלו לשלם בשביל מח העצם. העני הסכים, אבל התנה את התהליך בקבלת הכסף מראש.
המיליונר הועלה על הקו והציע פשרה: חצי עכשיו, חצי אחר כך.
אבל העני התעקש: או הכל במזומן מראש, או שאין מח עצם.
למיליונר לא הייתה בעיה לשלם, אבל הוא דרש להבין את ההתעקשות.
העני הסביר: "אני הקמצן הכי גדול שאני מכיר בעולם. אם טיפת דם אחת משלי תזרום בעורקיך – אני לא אראה ממך פרוטה…"
עתה נוכל להבין את דברי הגמרא: מטרת הקרבן שמביא החוטא, היא כדי שיכיר ברע שעשה וירצה להתרחק ממנו. אם אדם מביא קרבן ואינו מבין כלל שחטא – הרי הוא כסיל…
ומהקרבן אלינו: השלב הראשון בתיקון הוא הכרת החטא. לדעת במה אנו לוקים ולהגדיר זאת. אם איננו יודעים מה לא בסדר בהתנהלות שלנו – איננו יודעים מה לתקן. בטח שלא נדע כיצד לעשות זאת.
לרוב, הכרת החטא עצמה היא כבר חלק ניכר מהדרך לתיקון…
