כמה פעמים קרה לכן בחיים שרציתן משהו ולא קיבלתן? מן הסתם הרבה. כמה פעמים התפללתן חזק מאוד לקבל משהו ולא התקיים? כנראה הרבה. ההבדל בין להיות אדם מאמין לבין לחיות את החיבור לבורא עולם, נמצא בדיוק במקומות האלו. לפעמים את לא מקבלת מה שאת רוצה. מה עלייך להבין? שזה לא היה צריך להיות לך. התבונה האלוקית מצאה, שמה שאת רוצה לא מועיל לך ולא מועיל לבריאה ולכן סירבה להיעתר לך.
יש הבדל בין הרצון שלנו, שהוא מונע מראייה מוגבלת של בשר ודם, לבין ראייה של התבונה האלוקית. אם מה שאת מבקשת, רוצה, מתפללת, לא יהיה יעיל להתפתחות האישית שלך וכן להתפתחות הבריאה, זה פשוט לא יקרה.
בסוף, מה שמשנה זה לא כמה קיבלת אלא מה עשית עם זה ברמת הטוב לבריאה. הרי כולם רוצים הישגיות, כשבסופו של דבר ההישג היחיד הוא הישג אלוקי. כשאדם חי אלוקות וזה נקרא לגעת בפסגה. אם את רוצה להצליח להגשים את הרצון שלך – את חייבת לגעת בפסגה.
ואיך יודעים אם משהו נכון? בודקים: האם הוא יעשה טוב לי וטוב לעולם? אם התשובה היא כן, סימן שזו התפתחות וזה פשוט יקרה. אך אם למשל את רוצה משהו שיעשה לא טוב לך או לא טוב לעולם, זה יימנע ממך. לפעמים אנחנו רוצות דברים כשהמניע הוא אגו, קנאה, כבוד, או לפעמים רוצות דברים שיעשו לנו טוב אך יפגעו באחרים, שם כביכול אין סנכרון עם הרצון האלוקי שכל מהותו היא טוב וכך הדברים פשוט לא קורים לנו.
פסגה היא למעשה תודעה. לפעמים אנחנו לא יודעות מה לעשות, כיצד לנהוג, איך להתייחס, אך אם בתודעה נחליט שאנחנו רוצות להיות במקום גבוה ולא נמוך, התשובות יגיעו. כי במקום נמוך יש סבל. במקום נמוך יש ניסיונות שמורידים אותנו, שגורמים לנו לצער, לכאב. בורא עולם אינו מעוניין בתודעה נמוכה שמביאה לנו סבל ולכן גם כאשר חלילה יש מולנו סיטואציה שמחלישה אותנו, אל תהססו לנהל דיאלוגים אישיים פנימיים ולהכניס למוח בכמה שיותר מילים: אני רוצה לחיות תודעת אלוקים, אני רוצה לחיות בתודעה של פסגה. אני רוצה לחוות את העולם הזה מתוך אושר ושמחה ולא מתוך ניסיונות של כאב וצער. בכל פעם שפוגש אותנו צער, עלינו לאמץ את התודעה של אברהם אבינו, 'לך לך', לך מהמקום שאתה נמצא בו ובסוף תגיע אל המקום אשר אראך. ברגע שמחליטים ללכת מכל מקום שיש בו קושי וסבל, ובוחרים ללכת לתודעה גבוהה שהכל לטובה וכל מה שקורה זה הכי טוב עבורנו, התשובות יבואו והישועות יהיו מתוקות להפליא.
