לחובבי שעונים יש העדפות שונות בנוגע לשעונים שלהם, חברות שונות, דגמים ודירוגם על סמך תכונות כאלו ואחרות. אך אם יש דבר שאין עליו כל עוררין וכל חובב שעונים אמיתי יסכים עליו בפה אחד, אין בתחום שום מקום ולגיטימציה לשעונים מזוייפים מכל סוג שהם.
תופעת הזיופים שתפסה תאוצה אדירה בשנים האחרונות היא אחת מהרעות החולות שבתחום אם לא הגרועה ביותר.
מעבר לפן של הזילות וחוסר ההערכה לשלל מותגי היוקרה, נוצר מצב אמיתי של סיכון לבעלי חנויות וצרכנים תמימים. זאת נוכח רמת הזיופים "האיכותית" שמסתובבת לה בשוק. דבר שמצריך ערנות יתרה מצד כל אדם. צרכן וסוחר כאחד המעוניין לקנות ולאמץ שעון יוקרה ממותג.
אך למרות הקפיצה הגדולה בתעשיית הזיופים והרפליקות בשנים האחרונות, התופעה לא החלה לאחרונה, אלא מדובר בתופעה של כמה מאות שנים. תופעה החלה כקנאה ורצון להתחקות אחר פיתוח ועיצוב השעונים של כמה מהיצרנים הגדולים (שוויצריים ואנגלים) של אותה התקופה, שהייתה משגשגת אז, והמשיכה במרוצת השנים בתור נסיונות עוקץ ופתרון מפוקפק עבור אלו שרוצים שעון יוקרה למהדרין, אבל אינם מוכנים לשלם בעבורו את סכומי העתק, שיצרנית האם דורשת עבורו.
הזייפנים המיתולוגיים
למרבה האירוניה, זיופי השעונים הראשוניים החלו דווקא… בשוויץ.
מוזר ואבסורדי לחשוב, שדווקא במעוז השעונים העולמי, זה שיחד עם צרפת החזיק ביותר מחמישים אחוז שליטה בשוק, דווקא משם יצא לא פחות מ'האסון הזה'.
הכל החל בסוף המאה ה- 18. באירופה , ובעיקר בצרפת היו נהוגות תחרויות שעונים בין יצרנים בין אם מדובר ביצרני עילית ויצרנים פרטיים ובין מדינות שונות, בתי מלוכה וכדו'.
התעשייה פרחה ושגשגה, יצרני העל של פריז, שוויץ ובריטניה כמו בריגה, אורבן יורגנסן, גראה'ם, ועוד שמות גדולים אחרים של יצרנים אהודים שהפכו לחוד החנית בתעשיית השעונים העולמית בזכות פיתוחים, עיצובים ויצירת מעוזי שענות שהשפיעו על בתי מלוכה ומחוזות נרחבים.
באחת התערוכות שהתקיימה בוורסאי בפריז השתתפו כמה יצרנים ממוצא שוויצרי בתחרות יצירת שעונים "בעיצוב דומה" של דגמי עילית עם חותמת שמות היצרנים הקיימים. הקאץ' שגרם כביכול למעשה להיות "כשר" מבחינתם היה שינוי קטנטן בהגייה.
הדבר נעשה בעקבות רצון להתחקות ולרכב על שמם והצלחתם של המוחות הגדולים ביותר שפעלו באותה התקופה – כמו אברהם לואי בריגה שמיותר להציג ולפרט את פועלו ופיתוחיו, והיה לשען הראשי בממלכת צרפת ולאיש סודו של המלך לואי, ג'ורג' גראהם השען האנגלי שאחראי על פיתוח של שעון המטוטלת ותומס תומפיון שהיה מורהו של גראהם ונחשב ל"אבי השענות האנגלית". עבודותיו של טומפיון כוללות כמה מהשעונים ההיסטוריים והחשובים בעולם.
מיותר לציין שעבודת הזיוף המבישה של אותם שענים שוויצרים התקבלה בבוז בקרב אליטת השענות העולמית ואותם שענים שרצו להנות ולהתהדר בנוצות שלא להם, מצאו עצמם במצב בו תעשיה שלמה מחרימה אותם עקב מעשה שמתואר כנלוז ובלתי מכבד.
אך מה שהתחיל כאקט לא מוצלח ומטופש פתח את עיניהם של כמה וכמה שענים נוכלים שחשבו על הקלות הרבה שבגניבה, כך חככו בדעתם: "נוכל לייצר שעונים פרי מלאכתנו, עם חומרים טובים ואיכותיים ועם לוגו מוטבע של יצרני העילית הידועים, הרי וודאי אנשים ייטו לחשוב שאכן מדובר באותו יצרן וישלמו ממיטב כספם".
השנים עברו ומה שהחל כתופעה מטרידה אך נקודתית ודי בלימה, הפך למכה שערערה את הספינה של תעשיית השעונים.
שעונים של מותגים רבים בדגש ענק על רולקס וקרטייה, החלו לצוץ בכל פינה ולפתות קונים שממילא מחפשים לענוד שם. והתמימות כמו התמימות, ניקרה במוחם של אותם צרכנים שאם השם כבר מוטבע והשעון נראה אותו הדבר… מה זה משנה…למה לשלם כל כך יקר.
ככל שהשנים עברו והתופעה החריפה נכנס לתמונה ארגון 'הפדרציה השוויצרית של אגודות יצרני השעונים', ארגון שקם ב- 19 בנובמבר 1982 ואחת ממטרותיו היה להילחם בזייפני השעונים, להניא את הצרכנים מלרכוש שעון מזויף ולהזהיר כמובן את הסוחרים.
בתחילת שנות ה80 יצאו כרזות של הפדרציה בנסיון למתג את הקונים זיופים כאנשים מזויפים עם הסלוגן "שעונים מזוייפים לאנשים מזוייפים". הפדרציה הדגישה כי מלבד שמדובר במעשה לא חוקי, זה בעיקר גובל בחוסר הערכה עצמית ובידיעה כי אין דבר שמשתווה למקור.
חברת קרטייה היתה מהחלוצות למלחמה בזיופים, ואף כמה וכמה פעמים בצרפת ובשוויץ היתה הריסה וגריסה המונית של שעונים מזוייפים שנתפסו והמדינה הפכה אותם למעין מופעי אימים למען ישמעו ויראו מה שווה ערכו של מוצר מזוייף ולאן עתיד הוא להגיע.
דייויד התאילנדי
אך למרות הקמפיין האגרסיבי שהניא אנשים מלרכוש זיופים, אחת הבעיות הגדולות של הפדרציה, היה בחור בשם "David Thai" ( דייויד התאילנדי).
"David Thai" היה מאפיונר אמריקאי יליד וייטנאם שהיה מייסד ומנהיג כנופיה אכזרית ידועה לשמצה בשם "born to kill" בסוף שנות השמונים וראשית שנות התשעים. הוא היה אחראי להפעלת מבצע עצום של מכירה והפצת שעונים מזויפים בלתי חוקיים ובשיאו שלט בשוק והפצה של שעונים מזויפים בניו יורק באמצעות סחיטה באיומים.
מקור ההכנסה הרווחי ביותר שלו היה הפצה של רולקס וקרטייה מזוייפים. השיטה העיקרית של תאי היתה לאלץ את הסוחרים המקומיים ברחוב לקנות את שעוניו וכמנהיג להקת פושעים אלימה, תאי לא בחל באמצעים, כאשר הוא ניגש לכל סוחר שפגש ו"הסביר" לו בסבר פנים יפות: "קנה את השעונים שלי אחרת אני אהרוג אותך".
לבסוף הואשם בשנת 1989 בהחזקה פלילית של שעונים מזוייפים, והואשם בהחזקת 41 חותמות מזוייפות, שלטענתו השתמש בהן ל 2,000 שעוני יד להטבעה כוזבת של שמות המותגים רולקס וקרטייה.
כשהורשע, ורגע לפני שנשלח לכלא יחד עם צירוף כתבי אישום אחרים, התגאה דיוויד שהוא הרוויח 13 מיליון דולר ממכירת שעונים מזויפים, מה שתיאר כמפעל חייו.
כיום, השעונים המזוייפים הם כבר כמה וכמה רמות מעל מה שהיה בעבר. הזייפנים הפכו לאמנים, הטכנולוגיה היום מאפשרת להתחקות כמעט אחרי כל צעד של היצרנים. ולנו רק נשאר לשים לב ולבדוק כמה וכמה פעמים מה אנו קונים כי עם כמות הזיופים שמסתובבים בשוק, צריך להיות זהירים שבעתיים.
זכרו: "שעונים מזויפים לאנשים מזוייפים".
"ממלכת" הזיופים
מנקודת מבט מערבית, סין נחשבת למעשה למרכז הבולט והגדול ביותר של העתקות, זיופים ופגיעה בזכויות יוצרים וקניין רוחני, אולם שם מתפתחת לה תעשיית הזיופים ללא ייסורי מצפון. התופעה זכתה אפילו למעמד של טרנד אופנתי עם אמירה אידיאולוגית.
העתקות וזיופים מתבצעים בסין לכל רוחב קשת המוצרים: החל במוצרים המתחזים למוצרים של יצרניים מקוריים, ועד לזיוף רכיבים המותקנים בחלק גדול מהמכשירים שאנו רוכשים. התופעה מוכרת ונקראת "שנזאי".
העובדה ששעוני יוקרה הפכו למוצרים שאינם נגישים למרבית האנשים ונתפסים כסמל סטטוס, הפכה אותם למושא נחשק לחיקויים. ככל שמחירם של שעוני היוקרה האמיר, התפתחו בעולם שווקים חלופיים ובהם סחר שעונים יד שנייה, זיופים או שניהם ביחד.
בשוק הסיני ניתן למצוא כיום מגוון רחב של שעוני יוקרה מזויפים. שעוני רולקס, למשל נמכרים במחירים שנעים בין דולרים בודדים ועד עשרות אלפי דולרים עבור הזיופים "האיכותיים ביותר".
כך למשל בארה"ב, אחת ההאשמות החמורות שהטיח נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בסין עם פרוץ מלחמת הסחר בין המדינות נגעה לשיווק מוצרים מזויפים. תעשיית המוצרים המזויפים הסינית היא הגדולה בעולם.
בינואר החל ממשל טראמפ בקמפיין הנחוש להבטיח כי סין מקיימת את התחייבותה במסגרת הסכם הסחר החדש המתגבש, להגן על הקניין הרוחני האמריקאי. הממשל הגביר את החיפושים אחר מוצרים מזויפים בנמלים והגביר את הלחץ על חברות מסחר מקוון כמו אמזון, לעצור את המכירות של מוצרים שזויפו בסין.
המציאות העגומה
אחד מכל 4 שעונים הוא מזויף. נתונים עגומים אלו נמסרו לאחרונה על ידי אנשי מקצוע בענף. לטענתם, מדובר בתעשיית זיוף שמגלגלת סכומי עתק מדי שנה והקורבנות הם הצרכנים, שמשלמים אלפי שקלים על שעונים באיכות זולה וללא אחריות.
מהמועצה לצרכנות נמסר בתגובה: "במועצה מתקבלות פעם בפעם תלונות נגד אתרי מכירות ישראליים שנטען כי נמכרים בהם מוצרים מזויפים – כלומר מוצרים של מותגים בינלאומיים (משקפיים, הנעלה, ביגוד), כאשר בפועל, המוצר שקיבלו שונה מהמוצר המקורי. תלונות אלה מעלות חשש להטעיה חמורה ולפגיעה בציבור הצרכנים, בנוסף להפרה של דינים שונים: דיני פטנטים, זכויות יוצרים וסימני מסחר".
"הנושא אף אסור על פי חוק העונשין ומוסדר במסגרת אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. הסכם טרפיס עליו חתומה ישראל, מחייב אותה לגביר את האכיפה ולשנות את הדינים על מנת להגביר את אכיפת דיני הקניין הרוחני. ישראל אישררה את הסכם טרפיס והפכה אותו לחלק מהדין הפנימי שלה ובמסגרתו נחקק החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני בשנת 1999 כך שיתאים להסכם. בנוסף, בעת חשד לזיוף, בעל הזכות המקורית רשאי להוציא צו מניעה כנגד מי שנחשד בהפצה של זיופים. בארץ, פקודת המכס תוקנה והיא מאפשרת לפקידי המכס לעכב סחורה שחשודה כמזויפת אולם אין הוראה המחייבת השמדה של המוצרים המזויפים, והיו מקרים בהם נמכרו מוצרים שעוכבו במכר במכירה פומבית", הוסיפו במועצה לצרכנות.
—
הכותב הוא כפיר חדד חובב שעונים וחבר צוות במגזין השעונים הישראלי watchguru. סייע בהכנת הכתבה: שימי שקרקה
