עולה לו אדם על סירה ומתחיל לשוט בים הרחב. לרגע נראה לו שאולי עשה טעות, כי הים פשוט ריק. אין כל סירה נוספת באופק וחשש מתגנב ללבו, שמא יש משהו שאינו יודע? מה השקט הזה סביבו? לפתע מנקודה רחוקה מאוד הוא רואה סירה. לבו נרגע שיש עוד מישהו איתו בים. אך במיקוד מבטו הוא קולט לפתע שהסירה מתקדמת בדיוק בקו הנסיעה שלו ושועטת לעברו. אם תמשיך כך – תתנגש בו ללא רחמים. הוא מתחיל לזעוק ולצעוק אך כמובן איש אינו שומע אותו. הוא מנופף בידיו אך לשווא, הסירה ממשיכה לדהור לכיוונו. האיש עומד מבוהל כולו, מתמלא חרדה אמיתית ורק עומד, מנופף בידיים וצורח.
לפתע מגיעה מהצד סירה ו… מתנגשת בו.
מה מלמד אותנו הסיפור הזה? ובכן, לעתים החיים זורמים על מי מנוחות אך לפתע מתגלה בעיה. מריבה, חוסר שקט, משבר. אנחנו נכנסות ללחץ או לחרדה ומאבדות עשתונות מול הסיטואציה. מדברות בצורה חריפה, מתכנסות במעטפת אגו, מענישות, כועסות וכו'. מתמקדות בבעיה ולא מרפות. ובכן, דין התנהגות כזאת הוא שיצוצו עוד משברים ועוד בעיות ויחבטו בנו ממקום שכלל לא ראינו.
אם כן, מה עושים? הסיפור רוצה ללמד אותנו דבר אחד: לעצור ולהתבונן. הרי לו היה אותו אדם מתבונן בשלווה, היה סוטה מהמסלול בו הוא נוסע. הרי לגרום לסירה שמולו להאט, הוא אינו יכול. מה גם שבהתבוננות, היה מזהה סירה נוספת מצד אחר ויודע להיכן לפנות.
מגיע משבר? ויכוח חריף או מריבה? עצרו רגע. אל תגיבו מהבטן, אל תחפשו להיות צודקות רק כי אתן נוהגות במסלול שלכן. כרגע עליכן להיות חכמות ולא צודקות. גם אם נזוז מהמסלול לרגע, תמיד נוכל לשוב אליו לאחר שהסירה תמשיך.
יש לנו כבני אדם, נטייה להתרכז במה שחסר לנו ולא במה שיש לנו. זכרו כי הקב"ה מבקש רק פתח כחודו של מחט והוא כבר יפתח פתח של אולם. אנחנו רק צריכות לעצור בזמן, להתמקד בחיובי ובמה שיש לנו. קורה רע? חפשו מיד משהו טוב בחיים ואמרו עליו תודה. ההתמקדות במקום טוב – גם כשיש משהו רע באופק, תסלול להקב"ה את הדרך להגיע ללבכן ולחלץ אתכן מצער ומצוקה.
מאחלת לנו שיט נעים ורגוע ותמיד לראות את המכלול ולהודות על הטוב.
