"וקרח שפיקח היה", שואלים חז"ל על המסופר בפרשתנו, "מה ראה לשטות זו?"
השאלה מוכרת, גם התשובה עליה, שמביא רש"י: "עינו הטעתו". קרח ראה שעתיד לצאת ממנו שמואל ששקול כמשה וכאהרן והסיק מכך שהוא גדול מהם.
והנקודה הזו, העין של הקרח, היא החלק שנוגע אלינו בעניין הנפש.
"אני לא נרדם בלילות", סיפר פציינט מפוחד. "אני מפחד שמשהו יצוץ מתחת למיטה ויחנוק אותי בשנתי".
"תוך שנה אעזור לך להתגבר על הסיוטים", אמר הפסיכולוג בארשת חשיבות לפציינט. "תגיע פעמיים בשבוע, עלות כל פגישה 250 שקלים. שנה חולפת והעסק מאחוריך".
הפציינט יצא מהחדר ולא שב אליו עוד.
לאחר מחצית השנה נפגשו הפסיכולוג והפציינט. זה הראשון התעניין לדעת מה שלומו כיום.
"אני ישן מצוין", חייך הפציינט. "אין שום סיוטים. והכל בזכות עצה חינמית מהשכן המבוגר שלי".
למראה גבותיו התוהות של הפסיכולוג, הסביר: "הוא הציע לי לחתוך את רגלי המיטה. מאז אף אחד לא מסתתר תחתיה…"
כל הבעיה של קרח התחילה מכך שהיה לו מידע עתידי שהוא ראה, ואז התחילו החשבונות. "עינו – הטעתו".
כמו שאומר הרה"ק מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תניינא יב) "וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת": אם לא מתחילים עם 'חכמות', חישובים מפולפלים, וכל מיני ניסיונות להעמיק – הרבה יותר קל לשרוד את הקושי. לפעמים אפשר פשוט 'לחתוך את הרגליים'.
נכון, יש דברים שחייבים לפתוח, לדבר, להבין ממה הם נובעים ואיך לפתור אותם. אבל רוב הדברים בחיים, הם קשיים נקודתיים שעוברים בקלות יחסית אם לא הופכים אותם למשהו שעלול לצוץ מתחתיהם ולהרוס את המשך החיים.
כל עוד זה לא מפריע לשגרת החיים התקינה, אל תנסו לראות מעבר למה שקיים ולראות צל הרים כהרים. תנו לקושי את המקום שלו, רק בבקשה – אל תעשו ממנו עסק!
