עסקים שמייצאים חלק גדול יותר מתפוקתם משלמים לעובדיהם שכר גבוה יותר מהשכר שמשלמים עסקים אחרים. עסקים שמייצאים יותר מרבע מתוצרם שילמו לעובדיהם, בממוצע, כ-16,000 ש"ח לחודש בשנת 2015 בעוד שיתר העסקים במשק שילמו לעובדיהם רק כ-9,000 ש"ח. מחקר שנערך בחטיבת המחקר של בנק ישראל מצא, באמצעות שלוש שיטות שנסמכו על קבצי נתונים שונים וייחודיים שהוכנו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהפער בשכר נובע בעיקר מתכונותיהם האישיות של העובדים ו/או ממאפייני הענף והחברה בה הם מועסקים. תכונות אלה אינן קשורות בהכרח לשיעור היצוא אבל מאפיינות רבות מהחברות המייצאות ואת עובדיהן.
המחקר, שנערך על ידי ד"ר שי צור במסגרת פרויקט "שוק העבודה בישראל" של הפורום למדיניות כלכלית ע"ש פנחס ספיר, מבחין בין שתי תשובות לשאלה מדוע השכר של עובדים בחברות מייצאות גבוה יותר: האחת, שהמתאם המתועד בין שיעור היצוא לשכר נובע מהיצוא עצמו והקשר הוא סיבתי. קשר כזה עשוי להתקיים בחברות מייצאות אם למשל התחרות הבינלאומית מייצרת תמריץ יוצא דופן למציאת התאמה ייחודית של העובד לצורכי החברה, ומניהול או חדשנות שממצים באופן ייחודי את יכולותיו של העובד. תהליכים אלה ישיגו לחברה המייצאת רווח מעל הנורמלי (פרמיה), אותו תחלק החברה עם עובדיה על מנת לשמרם, באמצעות תשלום שכר גבוה יותר מהשכר שאותם עובדים היו מרוויחים בחברות אחרות. התשובה האפשרית השנייה היא שעובדים בחברות מייצאות נהנים משכר גבוה יותר בזכות תכונותיהם האישיות ו/או תכונות של החברה בה הם מועסקים. תכונות אלה מתואמות סטטיסטית עם שיעור יצוא גבוה יותר אך הן אינן בלעדיות לחברות מייצאות ולעובדיהן או נובעות מעצם הנוכחות בשווקי יצוא. המחקר מצא כאמור שהתשובה השנייה נכונה יותר.
השיטה הראשונה שבה נקט המחקר מבוססת על קובץ נתונים עם מעקב אחר עובדים, בין השאר כאלה שהחליפו מקומות עבודה, בין השנים 2015-2008. בעוד שאמידה סטטיסטית ללא בקרה על תכונות העובדים והחברות מלמדת שכל גידול של נקודת אחוז בשיעור היצוא מתואם עם עלייה של 0.94% בשכר העבודה, הקשר הסיבתי בין עצם היצוא לבין גובה השכר חלש בהרבה: בקרה על המאפיינים הנצפים והלא נצפים של הפרטים – בין השאר תוך השוואה בין השכר של עובד מסוים בשנים שבהן עבד בחברה עם שיעור יצוא גבוה לשכרו בשנים בהן עבד בחברה עם שיעור יצוא נמוך או אפסי – מורידה את הקשר בין שיעור היצוא לשכר ל-0.4%. התמקדות בענף התעשייה כדי להתגבר על ההטרוגניות הגדולה בענפי המשק מותירה מקדם של 0.13% בלבד.
השיטה השנייה מבוססת על נתונים של חברות תעשייה לשנים 2010-1995. ללא בקרה על מאפיינים, כל גידול של נקודת אחוז בשיעור היצוא של הענף מתואמת עם 0.6% עלייה בשכר העבודה. בקרה על התכונות הנצפות של הפרטים מפחיתה את הקשר הנאמד ל-0.45%, ובקרה על התכונות הבלתי נצפות של הפרטים מורידה את התשואה ל-0.16% בלבד (בדומה לרמה שהתקבלה עבור התעשייה בשיטה הראשונה). שימוש בשיטה סטטיסטית שמאפשרת גם בקרה על התכונות הבלתי נצפות של החברות ((Fixed Effect מלמד ששינויים בשיעור היצוא על פני זמן בחברה נתונה (בין חמש תקופות בנות שלוש שנים כל אחת) אינם משפיעים על גובה השכר הממוצע שהחברה משלמת, כלומר הפרמיה ליצוא אינה שונה מאפס באופן מובהק.
לבסוף, המחקר מוצא בעזרת מדגם PIAAC (שכולל תוצאות ממבחני המיומנויות שנערכו בשנים 2012–2014 בישראל ובמדינות OECD) שבעוד שהקשר הסטטיסטי בין שיעור היצוא לבין השכר בישראל חריג בגובהו ביחס לקשר הסטטיסטי במדינות אחרות שבמדגם PIAAC, פיקוח על תכונות העובדים (כולל תוצאות מבחן המיומנויות) ועל גודל החברה המעסיקה מוריד את המקדם של שיעור היצוא לסביבה שדומה למקדמים שהתקבלו ביתר המדינות. הקשר החזק בין שיעור היצוא לבין השכר בישראל מחד, והיחלשותו יוצאת הדופן לאחר בקרה על תכונות העובדים מאידך, תואמים ממצאים אחרים של חטיבת המחקר של בנק ישראל מהשנים 2013 ו-2016, לפיהם הפערים באיכות ההון האנושי בין ענפים מייצאים לענפים המוכרים לשוק המקומי גבוהים בישראל יחסית למדינות אחרות, וכך גם הפערים בפריון העבודה.
המסקנה המרכזית מהמחקר היא שאיכות העובדים והחברות היא הגורם היסודי להסבר הקשר בין שיעור היצוא לגובה השכר. זיהוי הקשר הסיבתי בין שיעור היצוא לגובה השכר חשוב לעיצוב מדיניות כלכלית: אין לבססה על התפיסה השגויה שמעבר לחברה מייצאת או הגדלת היצוא על חשבון המכירות המקומיות בחברה קיימת יניבו כשלעצמם שכר גבוה יותר באופן משמעותי, שכן שינוי שכזה יניב, לכל היותר, שיפור קטן בשכר. לעומת זאת, שינוי באיכות העובדים או החברות במשק יכול להוליך הן לעלייה של פריון העבודה, וכהשלכה מכך גם לעלייה בשכר, והן להתרחבות היצוא.
