היי, נעים להכיר!
מותר לכתוב שאני קצת מתרגשת? בכל זאת, פעם ראשונה שלי ככותבת בפלטפורמה המיוחדת הזו.
אז אני רוצה לספר לכן שממש פחדתי מהימים האלה. פסח עבר, חג השבועות בקושי נראה באופק והרבה חוסר ודאות בעקבות הקורונה השתרע לפני. הימים שלפני פסח היו בסך הכל חופשת פסח מוארכת שאת כל הקניות בה עושים דרך האינטרנט והימים שאחרי מחייבים אותי להתמודד עם המציאות ראש בראש.
פחדתי מהלעביר ימים שלמים בבית לבד עם הילדים ומה אני אעשה איתם ואיך אני אמציא עוד פעילויות כדי שלא ישתעממו ומהפן הכלכלי ומהפן התעסוקתי והבריאות, אוי הבריאות.
בל הנה, עובדה, הצלחתי. או בעצם, לא ממש הצלחה שלי כמו שזה היה החיים שכפו עלי הר כגיגית ו-וואלה, גיליתי שאני אוהבת את הגיגית הזו. הקורונה גילתה לי שהחיים שלי הם לא באמת בשליטה שלי ונאלצתי לשחרר. כשהצלחתי סוף סוף לעשות את זה ראיתי שהחששות שלי הם בעיקר, ובכן, חששות שלי.
כשסיימתי לחשוש אותם ומהם הצלחתי לשחרר אותם ושחררתי אותם הם גם איכשהו הסתדרו מעצמם על הצד הטוב ביותר ואלוקים הוכיח לי שהוא יכול לנהל את החיים שלי הרבה יותר טוב מכל התכניות שלי.
בזכות הקורונה (ואני באמת לא מאלה שאוהבים אותה, אשמח מאוד כשהיא תעלם), אני מוצאת את עצמי בתקופה קצת הזויה, אבל כזו שאין לי ספק שיום אחד אני עוד אתגעגע אליה ותהווה תזכורת לכמה טוב יכול לצאת אם אני רק אמשיך לשחרר שליטה ואחריות גם אחרי שתגמר. מה אני אגיד, שווה ניסיון.
