כמו רבים וטובים שהיו בחל"ת בחודשים האחרונים, גם אנכי הקטנה לקחתי לי חל"תון לאיפוס, חישוב ומעט מנוחה. אז אלו שהתגעגעו ושאלו, קבלו את הקאמבק לנפש:
השבוע אביא משהו שגם מתקשר לפרשת בהעלותך, אותה קראנו בשבת שעברה, ובה מוזכר סיפור לשון הרע של משה, אהרן ומרים. מרים "רק" התלוננה על מעשהו של משה שפרש מאשתו, והקב"ה יצא להגנתו והעניש את מרים .
כבני אדם, יש לנו נטיה להסתכל ולחשב מה נמצא וקורה אצל האחר. אצל רובנו זה ממש לא מרוע, אלא מהרבה דברים אחרים. אם נהיה כנים ונסתכל לעצמנו בלבן של העיניים, נגלה שזה מגיע מחוסרים פנימיים שלנו. כי אדם שעסוק בחייו – לא מוצא זמן להתעסק בחיי השני .
אגלה לכן סוד: אף פעם, ולעולם, לא נדע מה קורה בחייו של האחר, גם אם הוא מאוד קרוב אלינו. אנחנו יכולים לדעת בערך ובאופן כללי, אך עד שלא נחיה את חייו – אין לנו יכולת לדעת מדויק (והאמת שגם אין סיבה) .
כשמתחילים להתעסק בחישובים של אחרים, כמעט תמיד ודאי שיכנסו לשם חוסרים בדיוק באמת, ריכולים ואפילו מעבר לכך. מה שזה עושה, זה בעיקר מזיק לנפש שלנו. כי כל מי שנוגע ברפש – מתלכלך בעצמו, גם אם זה ממש לא שלו .
אז מה עושים? עוצרים רגע. בכל פעם שעולה על השולחן איזה סיפור עסיסי, איזה מעדן רכילותי, ושטף השיחה יכול לקלוח ללא מעצור, נסו להגיד לעצמכן, היי, סיימתי לסדר את כל מה שקורה אצלי שאני מחטטת בחייו של השני? ככל שנהיה יותר נקיים בעיניים ובלשון שלנו, כך נהיה נקיים יותר בנפש, ותאמינו לי שההרגשה הרבה יותר טובה. לכל אדם יש את המסלול שלו בחיים, את הניסיונות, את המתנות והאתגרים שקיבל. אף פעם אין לנו דרך ויכולת לשפוט (וגם אין צורך) ואין טעם להתעכב על זה .
בחזרה לעצמנו: נתחיל בלהיות יותר טובים לעצמנו, בלאהוב את עצמנו, בלא לשפוט את עצמנו, וככל שנעשה יותר טוב לעצמנו – אוטומטית גם נרצה לראות ולעשות טוב לאחר. נחשב את מה שקורה אצלנו ונרצה לשפר ולתקן, ולא נחפש לעשות זאת בחייו של מישהו אחר .
מבטיחה לכן, מניסיון – זה שווה וזה מרפא.
