"החלטנו לאמץ ילד. אנחנו מנסים להביא תינוק קטן מאמריקה".
"איזה יופי!" שמחה השכנה למשמע הבשורה הטובה. "אבל למה דווקא מאמריקה?!"
– "כשהוא יתחיל לדבר, אני אלמד אנגלית ממנו"…
• • •
לאחר האזהרה לישראל שלא יעשו כמעשה ארץ מצרים וארץ כנען, אומרת התורה מה כן לעשות: "את משפטיי תעשו ואת חוקותיי תשמרו ללכת בהם, אני ה' אלוקיכם".
הפסוק הבא מיד לאחר מכן: "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני השם".
לכאורה, רובו של הפסוק השני זהה לפסוק הראשון. מפני מה חזרה התורה וכפלה פסוק אחרי פסוק את אותם דברים?
השלט היפהפה ברחוב צד את עינו. חנות כובעים חדשה נפתחה והוא החליט להיכנס רק כדי להתרשם.
המגוון בחנות המם אותו לרגע. מי חלם שישנם סוגי כובעים רבים כל כך. מתוך סקרנות נטל ג'רי כובע אחד שמצא חן בעיניו וחבש אותו לראשו.
ילד צעיר שהביט בו, משך בשרוולו של אביו ולחש בקול רם: "אבא, תראה כמה יפה הכובע לאיש הזה".
האב הנבוך הסתכל על מי לוחש בנו בקול, ומבט משתאה עלה על פניו. "אדוני, הכובע הזה הולם אותך מאוד!" החמיא לג'רי.
ג'רי חייך חיוך רחב וניגש אל דלפק המוכר כדי לשלם על הכובע. הוא נבוך מתשומת הלב שהורעפה עליו. כל חייו הוא התנהל בשוליים; לא רק שלא בלט בכלום, הוא כביכול לא היה קיים. לפתע נשפך עליו גודש תשומת לב בגלל הכובע.
ביציאה מהחנות העולם נראה שונה. פתאום ג'רי שם לב לפרחים הצבעוניים בצידי הדרך, לקרני השמש הזהובות הצובעות את העולם בגוון חמים. בכניסה לעבודה איחל לו השומר בוקר טוב – פעם ראשונה מאז שהתקבל לעבודה! – עם חיוך.
היום הזה הלך ונהיה טוב יותר ויותר, כאשר עמיתיו לעבודה התייחסו אליו יפה והחמיאו לו על עבודתו הטובה. הבוס בעצמו שם לב לשינוי וניגש להתעניין בשלומו…
כאשר חזר ג'רי לבית הוריו, לא התאפק וסיפר לאמו מיד כשנכנס איך הכובע המיוחד שינה את חייו.
"הכובע?!" התפלאה אמו, "איזה כובע???"
ג'רי מישש באינסטינקט את ראשו. אמא צדקה. הכובע לא היה שם!…
הפחד לפת את לבו של ג'רי בעוצמה. עד שסוף סוף הוא גילה עולם מופלא שהכיר בו, פתאום כובע הקסמים נעלם! ייתכן ששכח אותו בעבודה, או גרוע מכך – באוטובוס בדרכו הביתה?!…
לאחר רגעים ספורים של אימוץ הזיכרון, נדהם ג'רי בשנית. הוא נזכר שכאשר ניגש אל הדלפק בחנות עם הכובע על מנת לשלם, הוא הניח את הכובע כדי להוציא את הארנק.
הסחת דעת כלשהי גרמה לג'רי להכניס את הארנק חזרה לכיסו. הוא יצא אל הרחוב כשהכובע המיוחד נותר על הדלפק…
בספר 'אור תורה', בו נקבצו דברי תורה מהמגיד הקדוש הרבי ר' דוב בער ממעזריטש, הובא פירוש נפלא:
ניקח כמשל את חוטי הציצית. כאשר ניקח חוטים שנטוו לשם מצוות ציצית, טרם שקשרנו אותם על ארבע כנפות הבגד – אין בהם שום קדושה. הקדושה של הבגד היא רק כאשר חוטי הציצית קשורים עליו כהלכה.
כשם שהקדושה אינה חלה לפני שיש לנו את מעשה המצווה, מלמד אותנו המגיד ממעזריטש, כך ה'נשמה' של המצווה היא לא ארבע כנפות הבגד או החוטים הקשורים עליהם, אלא הלכות המצווה, טעמיה, רמזיה וסודותיה.
זהו אפוא פשר הפסוקים שמלמדת אותנו התורה שבשמירת המצוות יש שני חלקים: ראשית כל, לקיים אותן כהלכתן. "את משפטיי תעשו ואת חוקותיי תשמרו ללכת בהם". אבל לבד מקיום המצווה בפועל, מסבירה התורה מה העיקר: "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", תלמד את תורת המצווה, תפיח בה נשמה.
• • •
לקיים את המצוות חייבים. אולם על ידי לימוד דיני המצווה וטעמיה, מרוויחים לא רק קיום מצווה בצורה נעלית יותר, אלא חיוּת רוחנית שמעניקה לנו חוסן פנימי ושמחה.
כמו הכובע, גם המצווה יכולה לייפות אותנו בקומתנו הרוחנית. אבל לא הכובע הוא שעושה את ההבדל, כי אם החיבור הפנימי שלנו למצווה.
אין טעם לקיים את המצוות ולחכות שהן 'יתחילו לדבר' ואז 'ילמדו אותנו'. אנחנו אלה שצריכים לעצב את הקומה הרוחנית של המצווה, להשקיע בנשמה שלה, ועל ידי כך נזכה להרגיש "וחי בהם!"
