כולנו מכירים את המילה 'אגו'. היא שופעת לא מעט בחיינו. "את אגואיסטית", אומרים למישהי שכביכול דואגת רק לעצמה.
אגו הוא זה שאינו רואה דבר – מלבד את עצמו. אגואיזם תמיד מתלבש על אמת. הוא אינו מגיע סתם כך. ואיך יודעים שהסיטואציה שמולנו מלווה באגו? משום שהיא גורמת לנו צער, אולי אפילו ייסורים.
נחזור רגע לבריאת העולם. הבורא הפריד מעצמו חלקיק זעיר וחילק אותו בנשמה של כל יהודי ויהודי. ברגע שהתרחש חטא עץ הדעת והתחילה ההבדלה בין טוב לרע, נדבקה בנו לצד חלקיק האלוקי, גם תכונת האגואיזם. תכונה זו למעשה, מפרידה אותנו מהבורא, מנתקת אותנו. זה כמו לקחת שני מגנטים ולשים ביניהם מקל עץ – המגנט לא ייצמד למגנט השני.
האגואיזם אינו פראייר, הוא חכם די גדול. הוא תמיד מתלבש על צדק: נניח שהכנת עכשיו ארוחה מאוד מושקעת. את גאה בה מאוד, עורכת את השולחן כראות עינייך, גאה בעצמך מאוד ומהתוצאה הנראית לעין. כאשר האורחים יושבים וכולם אוכלים ונהנים, אומרת אחת האורחות, שאין הרבה שכל בקודקודה, "את יודעת? את מבשלת טוב, אבל אחותך מכינה את המנה הזאת בצורה יותר מיוחדת. גם ההשקעה שלה בעיצוב השולחן תמיד יותר יפה".
בום.
השמים נופלים. מה קורה לך באותו רגע? תחושת צורבת. את חשה מושפלת וחסרת ביטחון. זוהי בדיוק עבודתו של האגו החכם שגם מתלבש על צדק: הרי את לא עשית שום דבר רע, להפך, השקעת וטרחת. זו היא החצופה והרעה, שפגעה בך לעיני כולם. את לחלוטין צודקת שנפגעת. אם נצליח לייצר מצב שבו לא היה לנו אגו מעורב בחיים, היית מצליחה להישאר שלווה מולה, לחייך ולהגיד לה: "יכול להיות שלטעמך האוכל של אחותי יותר טעים וייתכן שהיא באמת עורכת שולחן יותר מושקע. אני עושה את מה שאני יכולה בהתאם ליכולות שלי ואני שמחה בהן ונהנית מהן מאוד". במצב של פגיעה קשה לתאר תגובה כמו זו שתיארתי כאן, זה ברור לי. אני רק מסבירה עד כמה האגו הוא בעצם מפריד ומייסר. מה הבעיה בחלקיק המפריד הזה? הוא יגרום לתהומות חשוכים וריקים בקרבנו. כשנופלים לחושך הזה, מתרחקים מבורא עולם. הרי עכשיו את פגועה, את מתחילה לדמיין את כל הפעמים הקודמות שגם בהן היא פגעה בך ושזו לא פעם ראשונה ולאחר מכן אולי את הולכת ומשתפת גם חברה טובה במה שקרה וככל שאת מדברת על כך יותר, את כועסת יותר ולא מצליחה להתאושש מהפגיעה הזו.
אגואיזם זהו הרצון לקבל. לקבל אהבה, לקבל הערכה, לקבל הכרה. כשזה לא קורה לנו, או אז מרגישים תחושת ריקנות וקושי טורדני ביום יום. פתאום הכל קשה לנו. בזוגיות, בעבודה, עם הילדים. אם לא מטפסים למעלה, מרגישים בתהום ממש.
כאן נדרשת לנו עבודה: לא לתת לאנשים להחליט עבורנו איך נרגיש. אם את סובלת בכל פעם שאת מזמינה את האישה הזו הביתה, אולי כדאי להפסיק להזמין אותה? תמיד לבדוק מה קורה לנו בלב, מה הוא מרגיש, מה הוא רוצה, גם אם זה אומר לשלם מחיר כלשהו. כי הלב שלנו הכי חשוב מהכל. ולגבי האגו? זו עבודת המידות. לא קל לעשות זאת תחילה, אך ככל שנהיה במודעות אליו ונדע שהוא מגיע כדי להקשות עלינו בחיים, אולי נצליח להסיר מעלינו מהר יותר את ההשלכות. תגידי לעצמך: "האישה הזו לצערי לא מספיק חכמה. מותר לה לא לאהוב את האוכל שלי או את העיצוב שלי. הכל בסדר. העיקר שאני אוהבת אותו…" וככל שנרגיל את עצמנו לאהוב ולכבד את מה שאנחנו עושים מבלי לתת לאחרים להשפיע עלינו, כך נרחיק את האגו ונחיה בטוב גדול יותר.
