לפני כחודש הבאנו את המאמר של תהילה עוזרי, איך מתניעים אחרי הצלחה? באותו מאמר הסבירה תהילה שמבחינתה היא מעולם לא נכשלה. אולי יש דברים בהם היא לא הצליחה – אך מעולם לא נכשלה. כיצד ייתכן הדבר? במאמר הבא היא נותנת דוגמה מוחשית עם כלי מעשי: פשוט תעשו.
אז אחרי שאמרתי תודה ולהתראות לחוסר ההצלחה ועדכנתי אותה שהיא עשתה את שלה ואני ממשיכה הלאה, כפי שהבטחתי, אתן דוגמא לאחת מהפשלות שלי (סמיילי קורץ – אי אפשר בלי).
בעבר רציתי לבנות "קבוצת כוח". ישבתי על זה ימים רבים. תכננתי, השקעתי, פרסמתי, ניסיתי כמה פורמטים והנה — היא עדיין לא קיימת! לכאורה מדובר חוסר הצלחה. מדוע לא הצלחתי? יש הרבה תשובות: הגעתי לא / נשים הלא נכונים ובזבזתי זמן ומשאבים שלא הביאו את התוצאה הרצויה.
למה הגעתי לא / נשים האלו דווקא?
- כי פניתי באופן כללי רק למעגל מכרים קרוב.
- פניתי בצורה רשמית מידי.
- שיתפתי יותר מידי א / נשים ברעיון והם ביקשו להיות חלק אפילו שלא מתאימים ומתברר שזה היה סתם מסקרנות ורצון להיות מעורבים – אבל בלי גרם מחויבות אישית.
- אנשים חששו לשתף פעולה עם משהו לא ידוע וא / נשים לא ידועים.
- הגעתי לא / נשים שלא מתאימים מבחינת אישיות.
- היה לי חשש שאם אנפה בדרך א / נשים, הם ייפגעו והעדפתי לרדת מהרעיון כמו שהוא ולשכלל אותו.
וכו'… וכו'…
האם הרעיון ירד מהפרק?
ממש לא!
הוא פשוט קורה ויקרה בדרך אחרת. כשאני עובדת עליה בדיוק כמו שרשמתי לעיל.
ועוד משהו חשוב שמלווה אותי:
כתוב: "יגעת ומצאת תאמין". יגעת ומצאת? לכאורה חוסר היגיון טוטלי בין המעשה לתוצאה
יגיעה – היא מאמץ מכוון עקבי ומרוכז.
מציאה – מגיעה בהיסח הדעת.
אז איך הם באים יחד?
אני קוראת את המשפט הפוך:
תהילה,
תאמיני שמה שמצאת הגיע בזכות היגיעה שלך. לא משנה היכן יגעת, והיכן מצאת?
תאמיני באמונה שלמה שיש קשר ישיר בין השניים – גם כשאת לא רואה את זה עם המוח הקטן שלך.
כל פעולה היא הצלחה בפני עצמה.
תהילה עוזרי – מפתחת מסלולי צמיחה עסקיים בהתאמה אישית. אסטרטגיה. מכירות. שיווק. קופירייטינג.
