השעה 18:50, אמהות לילדים קטנים עסוקות בהכנת ארוחת ערב, אמהות למתבגרים מסייעות בשיעורי בית, יש כאלו שמשלימות עוד עבודה מהבית ויש את חיה פולק, יו"ר ארגון החירום ה.מ.ה – שספונה בחדרה, משוחחת אם אישה שזה עתה חוותה אירוע לא נעים בביתה.
חיה מנסה להרגיע, להאזין, להבין. עד שהאישה לא מקבלת מענה הולם, חיה לא עוזבת את החדר. במטבח יושבים הילדים ואוכלים את החביתות שהספיקה להכין להם. תכננה לשבת איתם לארוחה, אך החביתה שלה התקררה זה מכבר. גם את הארוחה הזו היא תדלג מן הסתם, כפי שקורה לה לא מעט פעמים.
הילדים יודעים לחכות בשקט, כי אמא תבוא אחר כך להגיד להם לילה טוב. כרגע כשהיא בחדר, הם צריכים לתת לה דיסקרטיות – מילה קשה להגייה אבל בבית משפחת פולק יודעים לדקלם אותה מיד אחרי שלומדים לומר אבא ואמא.
16 משפחות אומנה, רעב וחיים ברחוב
השיחה הזו יכולה להיות גם בשעות הבוקר והאמת גם ב- 3:00 בלילה. זו יכולה להיות ילדה או נערה שעברה חוויות שליליות בבית או בחוץ, אלה יכולים להיות הורים מודאגים שהבן שלהם ברח מהבית ולא חוזר כבר שני לילות. המשותף אליהם – כולם זקוקים לסיוע חירום מידי. ההתמחות של חיה נוגעת בכל מקרי החירום, אך מתוקף היותה אישה חרדית, היא מחוברת עמוק לקהילות ומנסה להיות שם אמצעי חיבור ועזרה עבור אלו הזקוקים לה.
מרכז ה.מ.ה, הוקם ברחובות מתוך צורך השעה. המרכז נוצר יש מאין, בעקבות מקרי חירום שהגיעו בזה אחר זה אל פתחה של חיה פולק. היא ריכזה סביבה הורים, אנשי חינוך ונערים בדרגות סיכון גבוהות והחלה לטפל בהם מתוך הידע האישי שצברה.
חיה פולק, תושבת רחובות, בת 35, נשואה ואם לששה ילדים שיהיו בריאים, גדלה במציאות מורכבת וכואבת, בה עברה 16 משפחות אומנה. את הרחוב הכירה מקרוב לצד תחושות קור, רעב ובדידות. בסיוע משפחות רבות אצלן התגוררה, התהפך מסלול חייה והיא החלה להתנדב במד"א, התגייסה לצבא, ומשם חזרה בתשובה והתקרבה לחסידות חב"ד.
מתוך ההיכרות עם הרחוב ועם החוסרים של ילדים ובני נוער, פיתחה שיטת תקשורת שדרכה ניתן למזער את מספר הנושרים, ולטפל בנוער שכבר נמצא ברחובות – בצורה שמעצימה אותו ומצילה את נשמתו ומחזירה אותו לחיק המשפחה.
חיה מעסיקה אנשי מקצוע כגון מטפלים רגשיים, פסיכולוגים, פסיכיאטרית, מטפלים בהתמכרויות, עורכי דין, חוקרים פרטיים, מדריכות איפור, מדריכות סטיילינג, מדריכות בישול, ועוד, וכן משתפת פעולה עם ארגוני חירום טיפוליים.
כלל ראשון: דיסקרטיות
את הקושי שמביאה איתה מציאות הקורונה, חיה מרגישה היטב. עלייה במספר האתגרים הנפשיים שעוברים על בני אדם, לצד חשש לפנות לרשויות. בשיחה עם 'בחזית לאישה', חיה משתפת בקונפליקט אותו היא חווה.
"אני עובדת עם מאות משפחות מהמגזר החרדי", היא מספרת, "וכל מקרה שמגיע למרכז החירום שלנו, עובר בדיקה יסודית ומדוקדקת על ידי כל הגורמים הרלוונטיים. יש מקרים בהם אנחנו יכולים ומצליחים לטפל אצלנו, מלווים, מסייעים, מעניקים וסוגרים את הסיפור, אך ישנם מקרים שמחייבים חובת דיווח, התערבות גורמי רשויות ועוד, ונשים חוות פחד מסוים מפני המציאות שהן רואות כלפי חוץ".
"לצערי מה שנראה ברחבי הרשת, ביחס המשטרה לחרדים, גורם לנשים לפחד להתלונן כי נראה להן שהשוטרים נגדן. חלק מהפעולות שלי כיום הם לנתב את המקרים לפי רמת הדחיפות שלהם ולנסות להתחנן לנשים מסוימות: אל תישארו בתופת או אל תשאירו ילדים בתופת, רק כי ראיתן סרטוני רשת על המשטרה".
הכלל הראשון של חיה, הוא שמירה על דיסקרטיות וניסיון לתת מענה כמה שיותר פנים קהילתי, אם כי היא עובדת יד ביד עם כל גורמי החוק. "הם יושבים שם בתחנות, בחדרי החקירות, ערוכים למתן מענה אנושי ומסייע ואת זה חשוב לי שנשים במצוקה ישמעו".
אל השיחה מצטרפת קצינת חקירות, עו"ד נחמי ארדי, חרדית שמבינה את לב לבן של הבעיות עמן מתמודדות נשים מהמגזר בו היא חיה. "כל מתלוננת שמגיעה אלינו מקבלת את היחס הראוי לה, במחלק הראוי", היא מסבירה.
"אנחנו נמצאים כאן במשטרה 24 שעות לטובת מקרים להם אנו נדרשים. כאשר אישה מגיעה עם בקשת עזרה, יש חוקרים וחוקרות המגלים את הרגישות הנדרשת בכל מקרה לגופו".
לדבריה, "להגיד 'משטרה אלימה' זה כמו להגיד 'החרדים מפרים הנחיות'. במשטרה יש כל כך הרבה אנשים, וכיום ישנה הבנה לצרכים של המתלוננים והמתלוננות החרדים ואין סיבה להישאר במצוקה כאשר אפשר לקבל עזרה".
אחד הפלוסים של מי שמגיעה מהמגזר החרדי, זה הבנת הניואנסים של השפה שהם קריטיים בחקירה, כי חילוני פחות יבין את הדברים. אם אירוע התרחש בליל שבת, מי שמגיע מהמגזר החרדי יבין מיד שזה יום שישי בלילה ולא במוצאי שבת – וזהו רק ניואנס קטן ממגוון רחב שמלווה חקירה.
"חשוב שנשים חרדיות יבינו שיש הרבה אנשים שיפעלו במלוא הדיסקרטיות, ברגישות ובמקצועיות הנדרשת, ילוו לתחנת משטרה, לרווחה, לבתי משפט, לשהייה בבית, להענקת סיוע מלא – העיקר שלא תישארו לבד", מדגישה חיה פולק.
