"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור".בפשוטו של מקרא, פירוש המילים הוא להסתכל מה היה בעבר, לזכור את קורות העיתים ולהתבונן בשנותיו של כל דור ומה שקרה בהן.
ומה עם אלה ש'לא מתחברים' למה שהיה?
נחמיה היה סוחר גדול ביהלומים ואבני חן, בקי היה בשמותן, בטיבן, בגודלן ובנקיותן. ידע היכן כדאי לרכוש סחורה באיכות טובה ואצל אנשים מהימנים, איזו אבן כדאי לשבץ באיזה תכשיט, ולהפיק את המקסימום מן האבנים היקרות והיפות שנפלו לידיו.
דבר אחד חשוב מאוד היה חסר לו לנחמיה: ידע מסחרי. הוא לא ידע כמה כסף לגבות על כל אבן כך שלאחר כל הוצאות הנסיעה, הימים ששהה בירידים, השעות שהקדיש לבחינת הסחורה ותשלומים שונים ששילם במעברי המכס ועל שכירות חנותו – עוד יישארו בידו אי אלו פרוטות למחיה.
בלית ברירה שכר נחמיה את יחיאל, יהודי ללא מעות במזומן אך עם חוש מסחרי שנדף למרחקים. יחיאל היה מקבל את כל הנתונים שהוציא נחמיה לצורכי מסחרו, העניק מחיר לכל אבן ואף עמד בחנות ושירת את הלקוחות. לזה החמיא ואת זה שכנע, לאחד העניק הטבה עם חיוך וקריצה ולשני ערך מבצע של אחד פלוס אחד.
ההסכם עבד לשביעות רצון כולם כשיחיאל מקבל משכורת נאה מנחמיה, שהפך לגביר העיר בכמה חודשים של מסחר מוצלח.
ואז הגיעו הטענות: אשתו של יחיאל החלה להציק לו בדרישה שיקנה לה תכשיטים כמו שקונה נחמיה לאשתו.
אין זה הוגן שאתם שותפים – טענה האישה כשהיא מעוותת את הנתונים לטובתה – ולה יהיו תכשיטים שלי אין.
הסבריו של יחיאל על מחירים, חשבון ותלושי משכורת – נפלו על אוזניים אטומות. הנתונים לא יבלבלו את דעתה. היא רוצה תכשיטים כמו אשת הגביר.
משכלו כל הפיוסים וההסברים קבע יחיאל פגישה עם נחמיה. “רצוני לדעת מהם האחוזים שלי ברווחי החנות”.
נחמיה הרים גבה: "אתה רוצה לדעת כמה אחוזים יש לך במסחרי?!"
יחיאל חייך במרירות: "יודע אני שאינני שותף באחוזי הרווח, כל רצוני הוא לדעת כמה אין לי, כדי להראות לאשתי ולהפסיק את טענותיה"…
על פי משל נפלא זה שהובא בשמו של המגיד מדובנא, מבאר המגיד את הנמשל: היצר מסית את האדם תדיר 'לקחת את הזמן'. הוא אומר לו שעוד יגיע הזמן לחזור בתשובה, אבל שום דבר אינו בוער כרגע.
כנגד זה מעניקה התורה עצה לאדם: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור", תסתכל מדי פעם לאחור ותערוך את חשבון השנים, לא כדי לראות כמה יש לך, אלא לראות כמה אין לך…
