בספר 'תורת אבות' (סלונים) מובא: הרה"ק רבי שלום שכנא מפרובישט זי"ע ואחיו הרה"ק רבי ישראל חיים זי"ע נתייתמו בצעירותם מאביהם הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע ונתגדלו אצל הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע.
באחד מלילי השבתות התלהב הרה"ק מקארלין בלבת אש ופנה אליהם לאמור: השמעתם?! אפילו מי שלומד ומקיים את התורה ושומר את השבת, אם אינו מעורר את לבו להרגיש תענוג שבת, כשיזכה להיות בגן עדן יהיה שם כמו ספסל ולא ירגיש שום תענוג. שאל אותו רבי שלום שכנא הצעיר: פעטער, ווער זאגט? [דודי, מי גילה לכם שכן הוא?]
אמר לו הרה"ק מקארלין: שמע נא ילדי יקירי! כשתגדל תבין לבד. והנה נצטווינו מדברי קבלה "וקראת לשבת עונג" ולמדו מכך הפוסקים שיש חיוב לענג את השבת. ואולם הצדיקים לימדו אותנו הפירוש, שמלבד דקדוקי ההלכה צריך האדם ליתן לנשמתו להתענג מן הרוחניות של השבת. (גליון יין ישן שמות תש"פ)
