בזמן שפה בארץ ישראל, עסוקים האנשים בלמצוא פירושים חדשים לבני חורין ומייחלים לשנה הבא בירושלים הבנויה. בזמן שכל המשפחה יושבים ושרים מה נשתנה ומוסיפים שהלילה הזה בדיוק לפני שנה, לא ישבו ביחד הילדים, אלא כל אחד בביתו מפחדים ולא יודעים לקראת מה הולכים. והנה ברוך השם השנה, כפי שזה נראה נשב ביחד כל המשפחה, כאשר בנשמת כל חי, כל אחד יודה על כל החסדים, ובעיקר שניצחנו את המגיפה ויוצאים לדרך חדשה. רוב הגבלות הוסרו, ההנחיות ירדו, וסוף סוף ליל הסדר ייראה כבני מלכים ממש.
אך יש מקומות שהמצב קצת שונה, לא יודעים מה ילד יום, ואפילו מקומות שיש פחד מהרשויות. בחזית במסע ברחבי הגלובוס, לבדוק מה יעשו הקהילות היהודיות בליל הסדר השנה, כיצד פעלו במשך השנה שחלפה, מאז פרוץ המגפה, ומה צופן העתיד שם. תחגרו חגורות, ממריאים.
בפנמה 2500 סטים של מצות נתקעו
בפנמה סיטי נערכים לחלוקת ערכות מיוחדות לליל הסדר למשפחות הקהילה היהודית במקום לערוך סדר ליותר ממאה אנשים, כך מספר בראיון ל'בחזית' שליח חב"ד בעיר הרב מענדי קרניאל. בחורי הישיבה השוהים בפנמה, יתפרסו בערי השדה לעזור לכל יהודי אשר צריך עזרה בניהול הסדר. את ליל הסדר יערוך מענדי בביתו, אליו יצטרפו מספר יהודים תושבי האזור, כפי המותר בחוק.
קונטיינר של 2500 סטים של מצות שהוזמנו במיוחד לחלוקה לבני הקהילה, נתקעו בדרכים ולא יגיעו לליל הסדר, אך הרב מענדי מקווה שיחולק לבני הקהילה לכבוד סעודת משיח. לגבי אוכל כשר אין דאגה בקהילה, היות וגם בזמן הסגר, שנמשך חצי שנה ברציפות, כשהיה אסור לצאת מהבתים, שוחטים היו נקראים חיוניים, ויכלו להמשיך בשחיטה כשרה, כמו כן קיימים מספר צרכניות כשרות. כך שמבחינת כשרות, הקורונה לא השפיעה.
הבעיה העיקרית במהלך השנה האחרונה היא השמים הסגורים. קבוצות מטיילים מישראל שהיו ברחבי המדינה, נתקעו ללא יכולת לשוב לישראל. הטיסות היחידות שטסו בשמי פנמה, היו אך ורק מטוסי תובלה. במשך מספר חודשים עמלו המטיילים לגבש קבוצה, ובסייעתא דשמיא עלה בידם לארגן טיסת אל על מיוחדת שתחזירם לביתם. לבקשת ישראלים נוספים שהיו תקועים במדינות סמוכות, הטיסה עצרה במספר יעדים, כשלבסוף נחתה בישראל.
מענדי מספר כי שמי פנמה היו סגורים הרמטית במשך 7 חודשים, הגעגועים למשפחה שהיו רגילים להיפגש אחת לכמה שבועות, הסתכמו בשיחות זום שכמובן לא מהוות תחליף לפגישה פיזית. אך מה שעזר להם להתגבר, זה הדבקות במטרה. מהלך נוסף של השליח להקלה במצב זה חלוקת ארגזים לשבת לחברי הקהילה, מיזם הנקרא shabes-box.
עקב כך שאי אפשר להגיע פיזית לבית חב"ד, שיעורי תורה המשיכו בזום, ושיחות חיזוק ויעוץ התקיימו דרך שיחת טלפון. מענדי אומר ששנת הקורונה גרמה לקהילה יותר להתאחד, להיות ביחד. היות ואין מטיילים, העיסוק העיקרי הוא הקהילה. לאחרונה החלו להיפגש בבתי הכנסת שנפתחו, כמובן תוך שמירת מרחק ומסיכות. "רואים את האופק ונמצאים בשמחה", מסכם מענדי את השיחה.
ברוסיה יחגגו כרגיל
אמנם החיסון שלה עורר סימני שאלה ופחד, אבל רוסיה היא מהמדינות הראשונות לצאת מהקורונה. ר' שייע דייטש, מבכירי הקהילה היהודית במוסקבה, מספר ל'בחזית' כי רוב רובה של הקהילה היהודית קיבלו את החיסון, ואודות לכך יוכלו לקיים ליל הסדר המוני, זאת לאחר שבפסח אשתקד המדינה הייתה בסגר מוחלט.
עוד הוא מספר שמלבד כמה מסיכות ברחוב אין זכר לקורונה, הקהילה היהודית חזרה לפעול ביתר שאת. "בעיה אחת והעיקרית היא ששמי רוסיה סגורים. אין כניסה ממדינות זרות, מה שאומר שמאז פרוץ הקורונה, מעל שנה, שאנשי הקהילה לא זכו לראות ולבקר את משפחתם בישראל או בכל מדינה אחרת".
שייע מספר על חתונות של אחים, בריתות של נכדים, שהתפספסו משתי הכיוונים, כי אי אפשר להיכנס ולא לצאת. סיפור מעניין הוא מספר על חתונה שאחד מההורים היו בישראל ולא יכלו להגיע לחתונה שהייתה אמורה להתקיים ברוסיה. ולכן הוחלט שהחתונה תערך באוקראינה. כל ההכנות נעשו, האורחים חצו את הגבולות, מישראל במטוס, ומרוסיה רגלית במשך קילומטר וחצי בתוך שלג, אך פרט אחד היה חסר, מוזיקה שתשמח חתן וכלה. הרעיון לא איחר להגיע, ובישראל נכנסו תזמורת וזמר לאולפן בכפר חב"ד ונעמדו לשיר ולנגן מול מצלמה ששידרה הכל לאולם השמחות על מסך לד ענק, באולפן עצמו היה שידור מהחתונה, כך שכולם חוו את השמחה. משתתפי החתונה אומרים שכזו חתונה שמחה לא זכור להם זמן רב.
לקראת ליל הסדר יחולקו מאות מארזים עם כל מצרכי החג ובקהילה הפיקו סרטון מיוחד המסביר כיצד מכשירים את המטבח, ואיך מסדרים את הקערה. היוזמה יצאה לאור עקב כך שיש אנשים שעדיין פוחדים לצאת מהבתים.
פרט נוסף ומעניין בקהילה הרוסית ליל הסדר מחולק לפי גילאים, קהילות, למשל הורים לילדים בבית הספר של הקהילה עורכים ביחד. "המטרה היא לחבר בין האנשים וליצור הכרות בין חברי הקהילה", אומר דייטש. "עקב כך גם שזה חג, אי אפשר להשתמש במערכת הגברה, והרצון שכולם ירגישו שייכים, לכן מפצלים אותם לקבוצות".
בנושא הכשרות במהלך השנה, שייע אומר שלא הרגישו מחסור בקהילה. המשחטות עבדו כרגיל. המשלוחים מישראל זרמו והגיעו. "מרוב עומס מאפיית המצות המקומית לא עמדה בכמויות, וקונטיינר של מצות מישראל בחסדי שמים הגיע אלינו בזמן".
בקניה סדר עד 10 בערב
שמוליק נוטיק מניירובי שבקניה מספר בראיון ל'בחזית' על קושי מסוג אחר. המדינה הטילה עוצר לילי החל מעשר בלילה, מה שאומר שאת ליל הסדר הם יערכו מיד בצאת הכוכבים, כדי שאנשי הקהילה יספיקו לחזור לביתם טרם העוצר. "זה הרע במיעוטו", אומר שמוליק, "עקב כך שפסח אשתקד העוצר הלילי נכנס לתוקפו בשעה שבע בערב. מה שאומר שאפילו במחתרת היה קשה לארגן ליל הסדר לבני הקהילה".
מבחינת התקהלות החוק במדינה מתחשב בטקסים הדתיים, ולצורכי דת מותר להתקהל עד מאה איש, ולכן הסדר המרכזי יערך במתכונת של מאה איש. אך ישנה עננה ששוררת על בני הקהילה, עשרות מבני הקהילה שבמקור מגיעים מישראל, רוצים להגיע לערוך את ליל הסדר בחיק משפחתם, אך עדיין לא ברור מהי חובת הבידוד, היות וחלקם לא מחוסנים, ואין רצונם לבלות את ימי החג בבידוד. ועוד, עליהם לחזור מיד לאחר החג, כך שלא מתאפשר להם לעזוב את הקהילה, למרות הרצון לראות את המשפחה.
הדיקטטורה במולדובה
כששאלנו את הרב פנחס זלצמן ממולדובה מה התוכניות של הקהילה לקראת ליל הסדר, הוא צחק ואמר כי אנחנו שואלים שאלות קשות מדי, הוא אף נזהר בדבריו. לטענתו אסור להעביר ביקורת על התנהלות המדינה, הם מסוגלים להאזין לדבריו ואף להענישו.
מולדובה יודעה כמדינה בעלת אג'נדות קיצוניות, והיא מאוד סגורה ביחס לעולם. השלטונות מסתירים את נתוני התחלואה הכלליים, ומפרסמים רק את מספר החולים בעיר הבירה. במטרה למנוע פאניקה ובהלה ברחבי המדינה.
הקהילה היהודית מונה כחמש עשרה אלף איש, ונערכים לעריכת סדר באופן די מצומצם כפי שהחוק מתיר, התקהלות עד עשרים אנשים. נושא הכשרות במדינה מורכב וקשה מאוד, המצב הכלכלי של הקהילה לא מאפשר הבאת שוחטים וצוות מישראל או מדינות אחרות.
במהלך ההסבר של הרב זלצמן אודות השחיטה והכשרות, הרב נאלץ לעבור לשיחת ממתינה, כשלפני זה הוא שיתף כי מדובר במקרה של יהודיה חברת הקהילה שנסתלקה לעולמה מנגיף הקורונה. אך היות והקורונה גבתה מחיר יקר מחברי הקהילה. לא נשארו תכריכים לזו שנפטרה אחרונה. ועוד במדינה זרה בלי ידידות חמה לקהילה ולצרכיה. בהשתדלות מאומצת הצליחו להגיע לפיתרון מסויים במקום תכריכים. הרב היה שקוע בסידור הלוויה והקבורה, כך שלא רצינו להפריע במצווה חשובה של כבוד המת.
