"שלא יישן תיכף אחר מאכלו, וכל שכן בלילה", קובע הרופא הגדול רבינו משה בן מימון בהלכות דעות, שם הוא מוסיף ומרחיב את הנהגות הבריאות אותה אימצה הרפואה לדורותיה עד ימנו ולפיה, "לא יישן אדם סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה, כמו שלוש או ארבע שעות".
בשעות הלילה האדם חף מכל פעילות גופנית שתכליתה עיכול המזון, שריפת קלוריות ושומן, האצת החומרים בגוף ויתר הפעילות השוטפת הכה חיונית לניהול המערכות כבשגרה. כעת מתברר, כי לאכילה בשעה מאוחרת השלכות על רבדים נוספים שפחות נודעו בהשפעתם עד כה.
ממחקר שהתפרסם בכתב העת הרפואי של 'האגודה האנדוקרינית לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם קליני' עולה, כי ארוחת ערב בשעה מאוחרת יש בה בכדי להשפיע גם על יכולת שריפת השומן בגוף.
במחקר השתתפו 20 מתנדבים שאובחנו כבעלי תזונה בריאה וללא מחלות רקע, כאשר לצורך השתתפות במחקר הם נדרשו לאכול פעמיים ביום, בשעה שנקבעה מראש על ידי עורכי המחקר, אשר שלטו גם בסוג המזון שאכלו וגם על שעות השינה שלהם. המטרה הייתה לבחון האם חילוף החומרים בגוף ישתנה לטובה אם וכאשר ארוחת הערב שלהם תהיה בין השעות 18:00 – 22:00 בערב.
משתתפי המחקר נדרשו לאורך התקופה לעלות על יצועם לשנת הלילה בשעה 23:00.
התוצאות לא הותירו מקום לספק. ככל שמשתתפי המחקר אכלו ארוחת ערב בשעה מאוחרת יותר, כמות השומן שנשרפה הייתה קטנה יותר ורמות הסוכר בדם שנרשמו היו גבוהות יותר, על אף שכולם אכלו את אותה ארוחה בדיוק. בדו"ח הסיכום נכתב, כי בקרב מי שאכלו ארוחת ערב מאוחר יותר, רמות הסוכר בדם היו גבוהים ב-20% ושריפת השומן הייתה נמוכה בכ-10% בהשוואה למי שאכלו בשעה מוקדמת יותר.
מחבר המחקר, ד"ר ג'ונתן סי. ג'ון מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הסביר את המניע לחקור את הנושא שכבר נחקר פעמים רבות: "ידענו שקיימים מחקרים שאכילה בשעה מאוחרת מסוכנת יותר, אך ביקשנו לבדוק את זה יותר לעומק".
לדבריו, "מה שיותר הפתיע אותי היה העובדה שאצל כל אחד התוצאה נרשמה באופן שונה, ואסביר: אנשים שרגילים מטבעם ללכת לישון מוקדם סבלו יותר מאכילה בשעה מאוחרת, מאידך מי שהורגלו לעלות על יצועם בשעה מאוחרת, הדבר פחות השפיע עליהם – יש הבדלים במטבוליזם של אנשים הגורם להם להיות פגיעים יותר לאכילה מאוחרת".
באשר לאיכות המחקר מסביר ד"ר ג'ון, כי המשתתפים עברו ניטור משמעותי בזמן שהותם במעבדה. "שאבנו דם כל שעה, מדדנו את הפעילות שלהם וזמן השינה במשך שבועיים לפני שהם בכלל הגיעו למעבדה. בנוסף, הנחקרים היו תחת מעקב איזוטופי, כך שכאשר הם צרכו את המזון שלהם החוקרים יכלו לדעת כמה מסך השומן שאכלו נשרף או התחמצן".
