ויטמין A

פעילותו של ויטמין A תוארה לראשונה בשנת 1909, אך הוא זוהה רק בשנת 1917 באופן בלתי תלוי על ידי Lafayette וכן על ידי Mendel ו-Osborn שהעניקו לו את השם “Fat soluble factor A”. בשנת 1919 קבע Steenbock שיש כנראה קשר בין ויטמין A לבין "פיגמנט צהוב המופק מצמחים", ובשנת 1925 התגלתה סגולתו למנוע עיוורון לילה. רק בשנת 1947 סונתז ויטמין A לראשונה.

כיום ידוע שוויטמין A מורכב משלוש צורות פעילות: רטינול, רטינאל וחומצה רטינואית, וכן 4 קרוטנואידים ביניהם בטא קרוטן. כל שלושת המרכיבים העיקריים של ויטמין A מכילים גרעין של טרי-מתיל-ציקלוהקסניל, אליו מחוברת שרשרת פוליאנית עם 4 קשרים כפולים (ראה תמונה). מה שמבדיל במבנה את שלושת מרכיבי הוויטמין הוא השייר (R), כאשר במקרה של האלדהיד רטינאל, R= COH, במקרה של האלכוהול רטינול, R= CH2OH , ובמקרה של חומצה רטינואית , R= COOH.

קיימים שני מקורות שונים לוויטמין A. מקור אחד הינו מהחי והמקור השני מהצומח. בבעלי חיים קיים חומר הנקרא preformed vitamin A או בשמו האחר רטינול retinol. ניתן למצוא רטינול במזונות כגון ביצים, חלב, כבד ומרגרינה. בגוף מומר הרטינול לנגזרת האלדהידית של הוויטמין-retinal, או לחומצה רטינואית.

ויטמין A ממקור צמחי מגיע בעיקר מירקות ופירות כ-provitamin A carotenoid. לאחר ספיגתם של חומרים אילו מסוגל הגוף להפוך אותם לרטינול. החומרים הנמנים על משפחה זו הינם בטא-קארוטן, אלפא וגאמא קארוטן וכן בטא קריפטוקסנטין. בטא-קרוטן נספג בחלקו במעי, או שהוא מתפרק במעי לשתי מולקולות של רטינול . הרטינול עובר בתוך רקמת המעי הסבה לחומר בשם רטיניל-פלמיטאט המאוכסן בכבד. כאשר יש בגוף דרישה לויטמין A מפורק חומר זה חזרה לרטינול ונישא בדם ע"י חלבון מיוחד המכונה RBP לרקמות השונות להן הוא נדרש.

רטינול חופשי בצורת האלכוהול החופשי אינו יציב ולא נמצא בסוגי המזון השונים, כאשר הקודמן של רטינול הידוע כ-retinyl palmitate, נמצא במזון מן החי כמו כבד, חלמון ביצה, שמן דגים, חלב וחמאה. ירקות בעלי גוון צהוב וכתום מכילים כמות משמעותית של קרטנואידים, יותר מאשר ירקות ירוקים. צמחים יכולים לסנתז קרוטנואידים, אך אינם יכולים להסב אותם לרטינואידים, תהליך המתרחש בגוף האדם. יש 563 סוגים של קרוטנואידים, אך כ-10% מתוכם ניתנים להמרה לוויטמין A, כאשר לבטא קרוטן יש את היעילות הגדולה ביותר, ולאחריו צורות בטא וגאמא של קארוטן. ליקופן לדוגמא הינו סוג קרוטן ידוע הנמצא בעגבניות אך אינו מהווה חומר בסיסי לוויטמין A.

בטא קארוטן נספג במעי פחות טוב מרטיניל פלמיטאט, וכיום כבר ברור שספיגת קרוטנואידים היא ביעילות של כמחצית ממה שהיה ידוע בעבר. כתוצאה ממידע מעודכן זה, המכון האמריקני לרפואה (IOM) המליץ בשנת 2001 על כינון יחידת מידה חדשה RAE או retinol activity equivalent, לפיו מיקרוגרם של RAE שווה ערך ל-1 מיקרוגרם רטינול, או ל-2 מיקרוגרם של בטא קארוטן בשמן, או ל-12 מיקרוגרם בטא קארוטן ממקור דיאטתי, או ל-24 מיקרוגרם של שלושת הקארוטנואידים האחרים במזון. המסקנה משדרוג זה של המידע היא שפירות וירקות פחות יעילות כמקור לוויטמין A כפי שסברו בעבר, ונתונים אלה חיוניים לצמחוניים, ונתמכים גם על ידי הנתונים שעיוורון לילה שכיח יותר בארצות שהדיאטה שם ענייה יחסית במזון מהחי.

מקור: ויקירפואה