תסמונת מטבולית

התסמונת המטבולית מורכבת מקבוצה של גורמי סיכון מטבוליים בעלי זיקה הדדית להתפתחות של סוכרת מסוג 2 ותחלואה קרדיווסקולרית. בשנת 1988 נתן Reaven לתסמונת את השם "תסמונת X", בכדי לציין מצב של גורמי סיכון מטבוליים הקשורים בתנגודת לאינסולין. לטענתו, התנגודת לאינסולין היא גורם הסיכון העיקרי והיסודי בתסמונת.

מאוחר יותר, כונתה התסמונת "תסמונת התנגודת לאינסולין", והשמנה נחשבה כגורם תורם בלבד. קבוצות שונות הציעו קריטריונים אבחנתיים פשוטים לשימוש קליני על מנת להגדיר את החולים הסובלים מהתסמונת. הקריטריונים השונים מורכבים משילוב של גורמי הסיכון המטבוליים וגורמי סיכון שאינם מטבוליים.

רק מאמצים אגרסיביים יאפשרו להתגבר על העלייה בשכיחות התסמונת המטבולית והסיכון לסוכרת מסוג 2 ולתחלואה קרדיווסקולרית. שכיחותה של התסמונת הולכת ועולה, וכלל מרכיביה – השמנה, אי סבילות לגלוקוז, תנגודת לאינסולין, הפרעות במטבוליזם השומנים ויתר לחץ דם – מהווים מטרה לטיפולים מתוחכמים. התקדמות הטיפול התרופתי מעלה את האפשרות לשילוב של טיפול שאינו תרופתי במקביל לטיפול התרופתי בחולים המצויים בסיכון גבוה.

מקור: ויקירפואה