פרשת הברכות שבירך בלעם את עם ישראל במקום לקללם, פנים רבות לה במפרשי תורתנו הקדושה. נתמקד כאן בנקודה תמוהה מעט בתחילת פרשה זו:
"ויאמר אלוקים אל בלעם לא תלך עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא".
מבאר רש"י: [הקב"ה אמר לבלעם] "לא תלך עמהם – אמר לו [בלעם]: אם כן אקללם במקומי. אמר לו [הקב"ה]: 'לא תאור את העם'. אמר לו [בלעם]: אם כן אברכם, אמר לו [הקב"ה]: אינם צריכין לברכתך – 'כי ברוך הוא'. משל אומרים לצרעה לא מִדוּבְשֵׁךְ ולא מֵעוּקְצֵךְ".
כל בר-דעת מבין שנקודה זו טעונה ביאור: בלעם, הרשע צר העין שרוצה לקלל את ישראל – רואה שלא ניתנת לו רשות מאת אלוקים לקלל את ישראל, מתהפך 180 מעלות ומציע: אם כן אברכם… באבא הגיע לעיר. פתאום הוא רוצה לברך.
הבה נלמד קטע בגמרא (מסכת מועד קטן ט.) בתרגום חופשי: רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים, ישבו לפני התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי ולמדו ממנו פרשת נדרים. כשקמו להיפטר ממנו וללכת לביתם, אמר רשב"י לרבי אלעזר בנו: "בני, אנשים הללו – אנשים של צורה הם, לך וקבל ברכתם".
הלך רבי אלעזר, ולגודל תימהונו לא היה קץ כאשר שני התנאים הקדושים קיללוהו בקללות נמרצות: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס, ייחרב ביתך ותתיישב אכסנייתך (שתהיה אורח כל חייך), יתבלבל שולחנך ולא תראה שנה חדשה…
קללות אמרנו? ובכן, גם מילים חסרות פשר, לכאורה, לא חסרו בדבריהם.
הלך רבי אלעזר נבוך לאביו וקבל בפניו: לא רק שלא בירכוני תלמידיך, אלא עוד ציערו אותי.
ביאר לו רשב"י את דבריהם: "יהי רצון שתזרע ולא תקצור – שתוליד בנים ולא ימותו בחייך. שתכניס ולא תוציא – תכניס כלות (נשי בניך) לביתך ולא ימותו בניך בחייך ולכן לא יצאו נשותיהם מביתך. תוציא ולא תכניס – יינשאו בנותיך לאנשים וילכו עימם לבית הוריהם ולא יחזרו אליך (שלא יתפרק הבית). ייחרב ביתך ותתיישב אכסנייתך – קברך (קברו של אדם נועד לשנים רבות) יהא שומם ותתיישב אכסנייתך (העולם הזה שדומה לאכסניה).
"יתבלבל שולחנך – בבנים ובנות רבים, שכל הזמן ישנו את סדר ישיבתם בשולחן. ולא תראה שנה חדשה – שלא תמות אשתך ותישא אישה אחרת ותצטרך לקיים פעם נוספת 'נקי יהיה לביתו שנה אחת'".
[מדוע באמת בירכו אותו התנאים הקדושים בכאלה ברכות מוזרות? הסיבה לדעת חלק מן המפרשים היא: רצו אותם תלמידים שרשב"י יבאר לבנו את הברכות שלהם, וכשיחזור רשב"י בפיו על הברכות – בוודאי יתקיימו. שהרי אין כוח ברכתם ככוח פיו וברכותיו של רשב"י. ויש הסברים רבים נוספים].
ועתה לשאלה עימה פתחנו: מה ראה בלעם להתהפך מן הקצה אל הקצה ולברך את ישראל?
בלק הבטיח לבלעם ממון רב אם יקלל את עם ישראל. כאשר ראה בלעם שהקב"ה אינו חפץ בשום אופן שיקללם, אמר לקב"ה לכל הפחות תן לי רשות ו"אקללם" למראית עין, ובאמת בלבי אתכוון לברכות בלבד, כמו שני התנאים שכביכול קיללו ובעצם בירכו. אני ארוויח את הכסף ולעם ישראל לא ייגרם כל נזק.
אמר לו הקב"ה: "לא מדובשך ולא מעוקצך" – אינם זקוקים אפילו לברכותיך למראית עין. "כי ברוך הוא".
