'העיר הקדש והמחוזות היו לחרפה ולבזות וכל מחמדיה טבועות וגנוזות ואין שיור רק התורה הזאת'. על פי פשוטו מפרשים ה"עולם", כי כוונת "רבינו גרשום מאור הגולה" (מחבר פיוט זה) לומר שאחר החורבן לא נשאר לנו רק את תורתנו הקדושה. אולם החידושי הרי"מ זי"ע היה אומר בשמו של היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע שהכוונה היא יותר עמוקה: עד החורבן היו כל ההשפעות יורדות על ידי בית המקדש, אבל מכאן ואילך כשהכל חרב ונחרב יש לנו את כל ההשפעות על ידי התורה הקדושה, אשר היא כביכול "שיור" במתנותיו של הקב"ה לנו, כלומר: אי אפשר כיום למצוא את כל המתנות העצומות שהיו לנו מאז אלא בתורה הקדושה, כי האדם העוסק בתורה זוכה לכל סוגי ההשפעות שהיו לישראל מאז ומעולם. וזוהי הכוונה "ואין שיור רק התורה הזאת", התורה היא "שיור" בכל המתנות שנתן לנו הקב"ה מבריאת העולם, על דרך מאמרם ז"ל "שייר בקניינו".
• • •
הגה"ק רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצא זי"ע אמר הטעם מה שזכה רבינו גרשום שיקרא בשם התואר "מאור הגולה", מה שלא זכה שום גאון וצדיק, וגם מדוע תואר זה ולא תואר אחר. אמנם רבינו גרשום עשה תקנות רבות למען כלל ישראל, ובתוכן ב' תקנות בעניני גירושין: שאסור לגרש בעל כרחה, ושאסור לישא אשה על אשתו. והנה תקנות אלו מאירות עיניהם של ישראל בגולה, שהרי הקב"ה כרת ברית עם ישראל ככריתת ברית האיש עם האשה, וכדכתיב (הושע ב, כא) וארשתיך לי לעולם וגו', ויכולין ישראל לחשוב שכאשר לא מצאנו חן בעיניו בשביל עוונותינו הנה כבר גירשנו והשליכנו מלפניו, לזאת תיקן רבינו גרשום שאסור לגרש בעל כרחה של האשה, וממילא שקטה ונחה דעתם של בני ישראל בגלות, כי אי אפשר לו לגרש אותנו בעל כרחנו. אולם עוד יש לחשוש, כי הגם שלא יגרשנו השי"ת, אולם ילך ויבחר לו אומה אחרת זולתנו אשר תהיה עמו ולחלקו, ולזאת תיקן רבינו גרשום תקנה נוספת שאסור לישא אשה על אשתו. ומעתה זאת נחמתנו בגולה שאי אפשר לו יתברך ליקח לו אומה אחרת. ולכך נקרא "רבינו גרשום מאור הגולה", כי האיר עיניהם של ישראל לבל יאמרו בנפשם שגירשם השי"ת או לקח אומה אחרת עליהם, שהרי אסור לעשות כן. ודפח"ח. שפתיים ישק.
וכה כתב בקיצור הרה"ק מליובאוויטש זי"ע ב"אגרות קודש" (חלק יג מכתב ד' רפג): בטח שמע המסופר בפי העולם, וכבר נדפס בכמה מקומות בשם גדול אחד, הטעם דדווקא רבינו גרשום נקבע עליו התואר "מאור הגולה", משום דשתי התקנות של רבינו גרשום הן מאירות לישראל בגלות, וזהו מאור הגולה, כי הוא תיקן שלא לישא אשה על אשתו ושלא לגרש בעל כרחה, ואם כן לא נירא שיחליף השי"ת אותנו באומה אחרת, כי אין לגרש בעל כרחה, וכמאמר הנביא (ישעיה נ, א) "אי זה ספר כריתות אמכם", ובכן בטוחים אנחנו במה שכתב (שמות יט, ה) "והייתם לי סגולה מכל העמים", שלא יבחור עוד אחרת, כי אין לישא אשה על אשתו כביכול. וזה וארשתיך לי "לעולם", עכלה"ק. [ליקוטי אב, אלול – ר"ה, עמ' ע-עא]
