התמונות והמחזות העולים מהלחימה בין רוסיה ואוקראינה מחזירים את העולם כולו אחורנית בדאגה שמא נחזור לימים עברו, ימים שאסור לשכוח, עת צורר אחד פתח במלחמה מול חצי עולם. האם זה בעצם שידור חוזר? מה בעצם רוצה הדוב הרוסי?
למה הכריז פוטין בנאומו על פתיחת המלחמה כי "בהתאם להסכמים שנחתמו ב-22 בפברואר על ידידות עם הרפובליקה העממית של דונייצק והרפובליקה העממית של לוגנסק, החלטתי לצאת למבצע צבאי מיוחד, המטרה שלו: להגן על האנשים שבמשך 8 השנים האחרונות ניתנים לניצול ורצח עם מהצד של הממשל בקייב",
על מה הוא מדבר? איזה קשר היסטורי יש בין אוקראינה לרוסיה? והאם פוטין עושה את צעדיו נטו מתוך דאגה לאזרח ולתושב או שמא אינטרסים אחרים טמונים בהם? אינני יודע אם נענה על כל השאלות, אבל בהחלט ננסה לעשות סדר.
עבר משותף
כל מי שיפתח את ספרי ההיסטוריה הרחוקה ידע כי למעשה, הן אוקראינה והן רוסיה יש בינהן הרבה מן המשותף, הרבה מההיסטוריה חלקו יחד, עד כדי שקייב כונתה לעיתים כ"אם הערים הרוסיות" או "עריסתה של הציוויליזציה הרוסית", וזאת בזכות עוצמתה של רוס של קייב ההיסטורית מימי המאה התשיעית עד ששקעה במאה ה-12, והיותה בעצם המדינה הסלאבית הראשונה באירופה, ממנה מאוחר יותר התפתחו גם רוסיה וגם אוקראינה.
לאחר שהמונגולים פלשו לרוסיה, החלה בעצם ההסתעפות של העם הרוסי והעם האוקראיני, כל נסיכי מוסקבה התאחדו ויחד עמם איחדו את שרידי הפרובינציות הצפוניות של רוס הקייבית, ובכך הפכו למדינה עוצמתית אחת. מדינת רוסיה. ואילו אוקראינה הייתה נתונה בתחילה תחת שלטון הדוכסות הגדולה של ליטא, ואחר כך עברה לשליטת האיחוד הפולני-ליטאי.
במשך הזמן הוברר כי לא כולם מעוניינים להיות פולנים, במיוחד לקווקזים שסירבו והחלו מתעמתים לא אחת עם הממשלה המשותפת, ואף ביקשו לשוב ולהתאחד עם רוסיה, שעמם היה להם הרבה מהתרבות המשותפת, הממשל הפולני-ליטאי ביודעו כי חפץ חיים הוא, אישר את הדבר וזה החל בשנת 1654 והסתיים לחלוטין באיחודה מחדש של אוקראינה לתוך האימפריה הרוסית, בסוף המאה ה-18.
ההשתלטות הרוסית על אוקראינה הייתה כה חזקה עד כדי שהחשיבו הן את האוקראינים והן את הבלארוסים כרוסים לכל דבר, ואף קראו לשטחם "רוסיה הקטנה", יתירה מזאת, אפילו נאסר להשתמש בשפת האוקראינים והבלארוסים וללמד בבתי הספר ואף לא הופעות פומביות והרצאות.
אולם לא לעולם חוסן, ועד מהרה מהפכה חדשה החלה. זה החל במהפכת פברואר שהייתה בשנת 1917 שבאה בעקבות חוסר שביעות רצון מדרך ניהול המדינה בידי הצאר, ובעיקר מהשתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, אולם נדלג על כל מה שהיה באמצע כולל מלחמת האזרחים, ונקפוץ לפרק זמן מאוד משמעותי, 30 לדצמבר 1922, יום הקמת ברית המועצות.
עם הקמתה, ניהל סטאלין את שלטונו ביד ברזל, ויש שיגידו את ידו המדממת, וזאת משום שבשנות ה-30 החל סטלין ב"טיהור" של מפלגתו, משם המשיך למערכה ענקית של טרור, רצח, ומאסר של מיליונים בכל מכל שדרות החברה, ומי שסבל יותר מכל אלו היהודים.
מאידך, יטענו הקומוניסטים כי למרות כל זאת, ברית המועצות פיתחה כלכלה תעשייתית חזקה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, ובזכות ההסכם עם גרמניה פלשה ברית המועצות למזרח פולין תוך תאום עם הגרמנים, ואף סיפחה את המדינות הבלטיות למרות הסכמי ידידות שהיו בין המדינות הבלטיות לבין ברית המועצות.
אמת, רק על תקופת השואה ניתן למלא אנציקלופדיות שלמות, אולם זה אינו הנושא כאן, ורק נציין כי למרות שהמלחמה גרמה להרס עצום בברית המועצות, האחרונה יצאה ממנה כמעצמת על, שנייה רק לארצות הברית. במדינות מזרח אירופה ומרכזה שעליהן השתלט הצבא האדום במלחמה, הונהגו בתוך שנים אחדות משטרי חסות קומוניסטיים ועד מהרה ביססה עצמה ברית המועצות בזירה הבינלאומית כמעצמת על שוות ערך לארצות הברית, והנה נכנסנו למלחמה הקרה.
על תקופת השואה ניתן למלא אנציקלופדיות שלמות, אולם זה אינו הנושא כאן, ורק נציין כי למרות שהמלחמה גרמה להרס עצום בברית המועצות, האחרונה יצאה ממנה כמעצמת על, שנייה רק לארצות הברית
ראוי לציין כי בכל תקופת המתיחות, ארה"ב וברית המועצות מעולם לא נלחמו במישרין, אולם בעקיפין בהחלט, עיקר המאבק היה בכדי להגביר את השפעתן במדינות עולם השלישי, וזאת עשו בעיקר על ידי שילוב של תעמולה, חתרנות, סיוע כלכלי ומדעי ואפילו מעורבות צבאית ישירה ועקיפה.
לא מעט פעולות ריגול וביון היו נחלת המעצמות, עד למרוץ הגרעיני הגדול, אולם למרות הכל גם ימי תור הזהב של ברית המועצות באה לסיומה עם התפטרותו של גורבצ'וב מתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות באוגוסט 91, המשיך כמדרון חלקלק, משום שעוד באותו היום הכריזה אוקראינה על עצמאותה, אזרבייג'ן וקירגיסטן אחריה, ואילו בספטמבר הכירה מוסקבה בעצמאותן של אסטוניה, לטביה וליטא, עד שהתפרק לו הגוש כולו.
כך למעשה ב-25 בדצמבר 1991 התפטר גורבצ'וב מתפקידו כנשיא, דגל הפטיש והמגל הורד מבניין הקרמלין והוחלף על ידי דגל שלושת הצבעים, ברית המועצות חדלה מלהתקיים.
הפזילה לאירופה
באם מסתכלים על המלחמה כעת בין רוסיה לאוקראינה, יש שיגידו ששורשיה מתחילים להישתל כאן. בדיוק בנקודה בה אוקראינה רואה את אירופה החופשית והדמוקרטית עם כלכלה מתפתחת מחד, ואת המשברים הרבים שבבית פנימה, ולוקחת החלטה לצאת לאור, אולם לא היה זה בקלות.
עצמאותה של אוקראינה לא החלה ברגל ימין, בתחילה סבלה משפל כלכלי עמוק, אינפלציה גואה, וגם לא מעט שביתות והפגנות רחוב שערכו האוקראינים, עד מהרה התברר המחאות בהחלט נפלו על אוזן קשבת, בשנת 96 התקבלה חוקה חדשה, הכלכלה החלה מעט לשוב ולצמוח בשלהי שנות ה-90 והשתפרה עוד יותר בשנות ה-2000.
אוקראינה התקרבה עוד יותר למערב עם חתימת 'מזכר בודפסט', בו התפרקה מנשקה הגרעיני, וזאת בתמורה להתחייבות ארצות הברית, רוסיה ובריטניה לכבד את עצמאותה, ריבונותה בשטחיה ולהימנע מאיום או שימוש בכוח צבאי כנגדה או פגיעה בעצמאותה, בתמורה כאמור, אוקראינה ויתרה על מאגר הנשק הגרעיני השלישי בגודלו בעולם.
אולם ככל שהחלה להתקרב יותר ויותר לעבר אירופה, כך גברו הפרובוקציות של מתנגדי המהלך הפרו רוסים, כאשר הצעד הבולט ביותר לדבר היה בשנת 2004. לא רק כלכלתה החלה להשתפר בשנות האלפיים, גם צעדיה הראשונים לעבר אירופה והעולם החופשי החלה אי שם בשנות האלפיים, וכרגיל לווה במהומות ומחאות, בתחילה היה זה בשנת 2004 עת התקיימו בחירות בין ינוקוביץ' הפרו רוסי, לבין ויקטור יושצ'נקו שחרת על דגלו את האוריינטציה הפרו-אירופית, את צירוף אוקראינה לנאט"ו, נאם בעד המלחמה בשחיתות וליברליזם כלכלי, ועוד מושגים שמאוד קרצו לאוקראינים מחד, אך צרמו לפרו רוסים ותומכיהם.
היה זה במהלך מערכת הבחירות, ולפתע החל יושצ'נקו שלא לחוש בטוב. בבדיקות שנערכו לו הוברר כי הוחדר רעל מסוג דיאוקסין למזון שאכל, מה שגרם לו לכאבים עזים, פניו הושחתו, והוצרך לצאת לניתוחים באוסטריה, האשם העיקרי נפל על יריבו של יושצ'נקו, ינוקוביץ'.
יושצ'נקו עלה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות יחד עם יריבו העיקרי ינוקוביץ', תוך שהוא גובר עליו בהפרש מינימלי בסיבוב הראשון, אומנם בתחילה נטען כי המנצח היה ינוקוביץ', אך משקיפים מארצות שונות טענו לזיופים המוניים לטובת ינוקוביץ', שהוא מנגד טען כי הזיופים נמצאים דווקא במחנה הנגדי.
יושצ'נקו ותומכיו סירבו לקבל את התוצאות ופתחו בפעולות מחאה המוניות, וכך פרצה לה 'המהפכה הכתומה'. עיקר המפגש היה אומנם בקייב, עת אלפי מפגינים מחו מדי יום בכיכר העצמאות "מאידאן נזאלז'נוסטי". אולם גם במישור הארצי היא הורגשה היטב על ידי שורה של מעשים, ובהם מרי אזרחי, חסימת כבישים והשבתות נרחבות שאורגנו על ידי תנועת האופוזיציה.
במהלך מערכת הבחירות, החל לפתע יושצ'נקו שלא לחוש בטוב. בבדיקות שנערכו לו הוברר כי הוחדר רעל מסוג דיאוקסין למזון של שאכל, מה שגרם לו לכאבים עזים, פניו הושחתו, והוצרך לצאת לניתוחים באוסטריה
לאחר 13 יום של הפגנות ומחאות, בית המשפט העליון של אוקראינה הכריז על הסיבוב השני כמבוטל והורה לקיים סיבוב שני נוסף, שם גבר יושצ'נקו על ינוקוביץ' עם 52 אחוז תמיכה לעומת 44 אחוז. ניסיונו של ינוקוביץ' לערער על התוצאות עלו בתוהו.
יצוין כי גם יוליה טימושנקו ראש הממשלה, וגם ינוקוביץ' הנשיא, היו בעלי נטיות פרו-מערביות, שתמכו בהצטרפות לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו, וזאת על חשבון ברית רוסית. אין ספק כי נשיאותו של יושצ'נקו חיזקה את עקרונות הדמוקרטיה והחופש, כמו את הקשרים התרבותיים והכלכליים עם האיחוד האירופי.
אולם למרות המהפכה, היו מי שלא שמרו על השקט, ואט אט החלו גורמים רוסים לתת גב לינוקוביץ' ובסדרת פעולות וזיופים הוא שב לשלטון ב־2006 כשהפך לראש ממשלה, כך עד שבחירות בזק בשנת 2007 החזירו את טימושנקו. אולם המשבר השלטוני החל לתת את אותותיו, עת החלה במדינה משבר פיננסי חמור, ובשנת 2008-2009 צנחה כלכלת המדינה ב-15%.
בבחירות של שנת 2010 שוב נבחר ינוקוביץ' לנשיאות עם כ־48% מהקולות, ותמורת התמיכה הנאה מרוסיה ב־21 באפריל חתם על הסכם עם נשיא רוסיה דאז, דמיטרי מדבדב, שבאותה העת עוד פוטין ומדבדב עשו רוטציה לשלטונם עד שסידרו את החוקה כרצונם, להארכת שהות צי הים השחור של רוסיה בסבסטופול עד 2042.
ההתנתקות מאימא רוסיה
הליך ההתנתקות של אוקראינה מאימא רוסיה הוא פרק חשוב מאוד בהבנת הפאזל השלם, ולא סתם מצוינים גם תאריכים ספציפיים לאירועים מסוימים. חשוב לזכור, אוקראינה מעבר לכל המתחים הפנימיים בין גורמי אופוזיציה לשלטון, ישנו גורם נוסף שהוא מאוד משפיע על הסכסוך באוקראינה, והוא היותה של המדינה מעין מדינת חיץ בין המזרח למערב, ועל כן זירת התגוששות בין המערב קרי מדינות אירופה וארצות הברית המייצגות את החופש והדמוקרטיה לבין רוסיה ובעלות בריתה.
ההתנערות הגדולה של התושבים באוקראינה ותהליך ההתנתקות מהפטרונות הרוסית התגברה באותם שנים שבן שלט ינוקוביץ' בין 2010-2013, לא היו חסרות סיבות לפרוץ מחאה חדשה, אך הקש ששבר את הגמל היה עת סרב ינוקוביץ' וממשלתו ב-21 לנובמבר 2013 לחתום על הסכם ההתאגדות של האיחוד האירופי-אוקראינה ובמקום זאת הלך וחיפש קשרים הדוקים יותר עם אימא רוסיה.
וכצפוי, התנגדותו הובילה לאלפי הפגנות זמן קצר לפני הבחירות הקרובות לנשיאות אשר נודעו כהפגנות 'היברומאידאן' אשר הסלימו עד למהפכה של ממש, הן בדרישה להתפטרות ממשלתו של אזארוב וינוקוביץ, והן כנגד ההפרה האלימה של זכויות האזרח האוקראיני. כך עד ה-30 בנובמבר, אולם בעקבות דיכוי אלים כנגד המפגינים, כבר למחרת ה-1 לדצמבר על פי ההערכות מסוימות יצאו כמליון אוקראינים לרחובות.
היה זה ברור לעולם שזה להיות או לחדול. משום שמחד, האלימות הסלימה כאשר בינואר 2014 הממשל קיבל סדרת חוקים חדשים אנטי-מחאתיים באוקראינה, אך מאידך, דווקא בעת שהממשל קיבל את ההחלטות המהומות גברו, והמפגינים כבשו בניינים במרכז קייב, כולל בניין משרד המשפטים. המהומות שפרצו במקום הותירו מאות הרוגים, וכ-15,000 פצועים ומאות נחשבו נעדרים.
עד מהרה הבין ינוקוביץ' שטוב לא יהיה וחתם על הסכמי פשרה עם מפלגות האופוזיציה והבטיח שינויים חוקתיים והחזרת סמכויות לפרלמנט ואף קרא להקדים את הבחירות עד חודש דצמבר 2014, אך חברי הפרלמנט לא הסכימו, וכבר בסוף פברואר הצביעו והדיחו אותו מידית מהשלטון, ואף קבעו בחירות לאמצע מאי 2014.
מי שזכה עם למעלה מחמישים אחוז תמיכה שייתר סיבוב שני הוא פטרו פורושנקו, שאף הודיע שיטפל בתסיסה האזרחית במזרחה של אוקראינה, והוא הושבע לנשיאות בכיכר העצמאות, היכן שהיה מרכז 'הפגנות היברומאידאן' ב-7 ביוני 2014.
ומה עם ינוקוביץ' אתם שואלים? עם הדחתו מכס הנשיאות הוא נמלט למעוז הגדול של תומכיו, העיר חרקוב, ומשם המשיך לרוסיה, קיבל בה מקלט מדיני, כאשר על פי הדיווחים בתקשורת הרוסית הוא חי במוסקבה, יצוין כי הוא היה מבוקש על ידי האינטרפול, וכן הועמד לדין ונשפט שלא בנוכחותו בבית משפט אוקראיני ואף הורשע בגין "פשע נגד הביטחון הלאומי" בשל הנסיונות לדכא את המחאות, וכן בכך שביקש מפוטין לשלוח כוחות על מנת לפלוש למדינה אחרי שנמלט ממנה. הוא נשלח ל-14 שנות מאסר, שאותם כמובן מעולם לא ריצה.
איך כל זה מתקשר למה שקורה כעת? נמשיך בס"ד מחר.
