"לאחר אריכות ימי ושנותיי", פתחו בניו של הנפטר את צוואתו עוד קודם הלוויה, כפי שביקש, וראו שם בקשה מוזרה, "תפתחו את הכספת שבחדרי. שם מונחות שתי חולצות בלויות. תתלו אותן בבקשה בסלון, מול כל אלה שיבואו לנחם. על חולצה אחת תתלו פתק גדול ועליו כתוב 'זבחים', על החולצה השנייה תתלו פתק ובו כתוב 'מנחות'…"
האנייה עמוסת הפליטים הגיעה אל חופי אמריקה, לאחר שנחלצה ברגעים האחרונים מאירופה שהחלה לבעור בתקופת ימי מלחמת העולם השנייה.
בין היורדים מן האנייה היה שמואל, נער צעיר שנמלט בעור שיניו מאירופה. בידו הייתה מזוודה ובה כל רכושו: טלית ותפילין, מעט בגדים ומספר ספרים. התגלגל שמואל ממקום למקום באמריקה, עד שמצא ישיבה כלבבו בה יכול לעסוק בתורה.
מלתחת הבגדים של שמואל מנתה בסך הכל שתי חולצות. חולצה אחת הוא לבש בימות השבוע וחולצה אחת בשבתות ובחגים בלבד. עבר זמן מה והחולצה של ימות החול התבלתה, עד שנראו בה חורים וחוטים פרומים יצאו ממנה. עוד חודשים מספר חלפו, וגם אחותה – החולצה של שבת – הלכה באותה דרך…
שמואל התבייש מאוד בחולצותיו הקרועות. אך כסף לקנות חולצות חדשות לא היה לו. בלית ברירה החליט שמואל להישאר לבוש בחליפתו במשך כל היום. כך לא ייראו החורים בחולצותיו.
הפתרון היה מעולה בשביל בית המדרש. אבל בחדר האוכל – שמואל קלט שהוא חריג. כל הבחורים יושבים לבושים בחולצה בלבד, ורק שמואל מופיע עם חליפה.
לאחר מחשבה החליט שמואל שהוא יֵרֵד מיד בסיום התפילות בישיבה לחדר האוכל. הבחורים עדיין מתעכבים מעט בבית המדרש, חלקם פונים לסדר דברים אחרים. הוא יהיה בין הראשונים בחדר האוכל, יאכל במהירות ויעלה שוב לבית המדרש. בין הבחורים המעטים ששוהים באותה שעה בחדר האוכל, לא הפריעה לו העובדה שהוא לבוש בחליפה.
מדי יום סיים שמואל את ארוחתו בזריזות ועלה לבית המדרש. מהר מאוד הוא גילה שעד שהחברותא שלו מסיים לאכול ומגיע ללמוד איתו, יש לפחות רבע שעה יומית. שמואל החליט לנצל את פרק הזמן הזה ללימוד מסכת שאינה מסדרי הישיבה.
הוא בחר לעצמו את מסכת 'זבחים'. למד אותה פעם אחת, ופעם שנייה, בפעם השלישית למד אותה עם דברי התוספות, ובפעם הרביעית הוא למד אותה עם מפרשים. אחריה הגיע תורה של מסכת מנחות, שאף היא נלמדה פעמים מספר.
השנים חלפו ושמואל הקים את ביתו ושלח את ידו במסחר. הוא קבע עיתים לתורה וזכה לשני שולחנות של תורה וגדולה במקום אחד. ידענותו התורנית הייתה מופלאה וגם בעסקים הוא עשה חיל.
בצוואה שהשאיר ר' שמואל לבניו, ציווה אותם לשים את החולצות הבלויות מן הישיבה ששמר כל ימיו למזכרת, בסלון. מול כל המנחמים.
"רצוני שאנשים ישאלו מה סיפורן של חולצות אלה", הסביר ר' שמואל בצוואתו, "ומפני מה מודבקות עליהן תוויות של 'זבחים' ו'מנחות'. תספרו להם את הסיפור שלי, תלמדו אותם מה ערכה של רבע שעה! רבע שעה שאם מקפידים לנצל מדי יום, הדקות מצטברות לכדי שעות רבות מדי שנה וזוכים לקנות שליטה אף במסכתות מורכבות כמו זבחים ומנחות"…
