אירוע מעציב מערבב את השמחה הגדולה בפרשתנו, אך לפני שנקדים את המאוחר, מעט רקע היסטורי: "ויהי ביום השמיני", פותחת את התורה את פרשת השבוע, יום שמיני לְמַה?
היה זה יום גדול לעם ישראל, שבעה ימים קודם לכן הסתיימה בניית המשכן, במשך כל שבעת הימים שקדמו ליום עליו אנו מדברים, הקים משה את המשכן ופירקו, הקריב קרבנות במזבח. כעת, ביום השמיני, הגיעה העת לחנוך את המשכן ולהתחיל את העבודה כסדרה. וזהו ההסבר לתחילת הפרשה: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל".
אולם, כפי שכבר הקדמנו, צער גדול העיב על האושר והשמחה ששררו ביום חנוכת המשכן:
שני בניו הגדולים של אהרן הכהן, נדב ואביהוא, מתו ביום הגדול והקדוש הזה. דעות רבות ישנן בחז"ל על סיבת פטירתם של בני אהרן. אבל אנו נתמקד בנקודה אחרת מפליאה מאין כמותה: תגובתו של אהרן הכהן.
וכך מתארת התורה: "ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם, וימותו לפני השם… ויידום אהרן". אהרן הכהן, בגבורה על אנושית, קיבל גזירת שמים באהבה רבה והחליט לשתוק. אבל לא רק שתיקת הפה, אלא גם שתיקת הלב. ויידום אהרן – שקיבל גזירתו של מקום באהבה.
לגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין – ה'חפץ חיים' – היה בן צעיר גאון בתורה ומופלא במידותיו, ושמו רבי אברהם. באחת השבתות כאשר שהה ה'חפץ חיים' בוורשה לצורך הדפסת ספריו, חלם חלום בליל שבת שספר תורה נופל מזרועו, והבין מהחלום שבנו הצדיק נפטר בפתע פתאום…
ה'חפץ חיים' לא הראה בעצמו שום אותות של צער ואבל עד צאת השבת, או אז לקח מיד עגלה רתומה לסוסים מהירים כדי להספיק להגיע לראדין עם צאת הלוויה. אולם משמים רצו אחרת, ועד שהגיע לפאתי ראדין, כבר ראה את המלווים חוזרים מבית העלמין.
נכנס ה'חפץ חיים' לביתו, קרע קריעה בבגדו, וסיפר: בזמן אנוסי ספרד, הייתה אישה אלמנה צעירה ולה שני בנים. באחד הימים באו שלוחי הכנסייה הטמאים וגזלו את שני ילדיה לכנסייה כדי להמיר את דתם. אולם ילדים אלו, כבר בעודם קטנים היו מוכנים למסור נפש ובלבד שלא יבגדו בעמם.
במסירות נפש לא רגילה עמדו הילדים בכל הייסורים, ובסופו של דבר מתו על קידוש השם. אמם הצדקת, כששמעה זאת, נשאה ידיה לשמים ואמרה: "ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שאהבתי אותך בכל לבי, אולם פיסה קטנה של אהבה נותרה בלבי גם לשני ילדי. מעתה, כל אהבתי מוקדשת רק לך"…
סיים ה'חפץ חיים' את דבריו, פרץ בבכי והכריז: "אבי היקר! אהבתי אותך עד היום, וגם קיימתי את מצוות התורה לאהוב את בני. אולם עתה, כאשר הוא איננו – כל אהבתי נתונה אך ורק לך"…
• • •
הלוואי ונאהב את הקב"ה בלב מלא כאשר טוב לנו והכל מעולה.
אולם זאת נוכל להשתדל: גם כאשר פספסנו איזה דבר שרצינו מאוד, איזו תוכנית לא עבדה בדיוק לפי מה שקיווינו, נוכל לשאת עיניים ולקבל גזירת שמים באהבה.
גם שמשון, גם צדוק, גם חיים ושלמה. כולנו יכולים להיות מדי פעם: "ויידום אהרן".
