לשאלה המפורסמת 'מה ענין שמיטה אצל הר סיני?' השיבו חכמים: "מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני". במבט פשוט המשפט הזה מותיר את השאלה במלוא עוזה: מדוע נבחרה דווקא השמיטה כדוגמה למצווה שנאמרה בסיני? מדוע לא נבחרה כל מצווה אחרת?
אם היו שואלים אותי, על מנת לתת דוגמה למצווה שברור לכל שפרטיה נאמרו בסיני, הייתי בוחר דווקא במצווה שהייתה רלוונטית באותה שעה, ומיד לאחר מעמד הר סיני 'עובר לעשייתן' נתקיימו כל פרטיה ודקדוקיה על ידי עם ישראל. בנית המשכן, למשל, זו דוגמה נהדרת. אך השמיטה? הלא לא נתקיימה, אלא למעלה מ-40 שנה מאוחר יותר. אם כך, מדוע זו הדוגמה שנבחרה למצווה שבוודאי פרטיה נאמרו בסיני?
כמדומני שתשובה זו של חז"ל יכולה ללמד אותנו רבות על מצוות השמיטה: פרטיה ודקדוקיה של מצוות השמיטה לא נאמרו בעת הכניסה לארץ, כשהיו נתונים לקיום מיידי, אלא נאמרו דווקא בשעה שבה עדיין לא היה ניתן לקיימן. זאת בשל העובדה שהעקרונות שמביאה עמה מצות השמיטה הם המשמעותיים ביותר, ובעצם נתינתם הם מהווים קריאת כיוון כללית לעיצובו הרוחני והחברתי של עם ישראל, גם כשפרטי השמיטה עדיין לא מתקיימים.
בעצם, תשובתם של חכמים היא שהשמיטה ידועה כמצווה שהדרך שמקיימים אותה משמעותית ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה, ובכך היא יכולה להוות דוגמה לכלל המצוות. ואכן, עד היום, שאלת הדרך היא השאלה המרכזית סביבה סובבים דיוני השמיטה: האם נכון יותר לחזק את היישוב היהודי בארץ? האם נכון להדר בפרטי המצווה, אך לפרנס את מבקשי רעתנו? האם נכון 'להערים' ולעקוף את מצות השמיטה? בשונה מהשיח בו אנו רגילים בכל השנים, מרבית השאלות הללו אינן נוגעות בכשרותם של הפירות למעשה והאפשרות לקיים את פרטי ההלכה 'למהדרין', אלא נוגעות דווקא בדרך שבה מתקיימת מצוות השמיטה והערכים הכרוכים בה.
האתגר הזה עומד בפני כל אחד ואחד מאיתנו בשנה הבאה עלינו לטובה. עלינו לבחון ולשאול את עצמנו מהו האופן שבו מתקיימים עקרונות השמיטה באופן האמיתי והנכון ביותר: כיצד יתקיימו הערכים החברתיים שקבעה השמיטה? כיצד נתחבר אל הקדושה שבשמיטה? כיצד יתחזק הקשר שלנו אל הארץ? בחירה בדרך זו, ועמידה באתגרים אלו תשנה לחלוטין את החוויה שלנו משנת השמיטה.
המוטו שלנו לקראת השמיטה: להפוך את השמיטה ממעמסה – להזדמנות!
—
הכותב הוא מרבני מכון התורה והארץ ואוצר הארץ ומרבני עמותת כושרות
