בפרשתנו מצווה התורה על ענייני גרים; מאיזה עם מקבלים גרים ובאיזה דור מקבלים אותם, ומאילו עמים לא מקבלים גרים כלל.
בין היתר נצטווינו: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". את הדור השלישי של גר הצדק המצרי אנחנו יכולים להכניס לקהל השם.
מדוע השתמשה התורה במילה "לא תתעב"? מסביר רש"י: אסור להרחיק את המצרים לחלוטין מעם ישראל, אפילו שזרקו את בנינו ליאור, כי סוף-סוף הם היו לנו אכסניה בשעת הדחק.
וצריך להבין: כל השעבוד הנורא של המצרים במשך מאתיים ועשר שנים לא נחשב כלל? רק זריקת הילדים ליאור היא הסיבה לתיעוב המצרים?!
שני לוחמי חיזבאללה נכנסו לסליק הנשק בכפר שלהם, מביטים באוצר הקטלני ומתמוגגים. לפתע אחד מהם מתכופף לעבר רימון נפץ מבריק ומנופף בו לעיני חברו בהתלהבות.
"תיזהר!" קרא החבר בבעתה, "זה עלול להתפוצץ!"
"לא נורא", השיב החיזבאללון, "יש לנו עוד הרבה כאלה"…
מבאר ה'כתב סופר' מדוע הזכיר רש"י רק את זריקת ילדי ישראל ליאור: השעבוד – הרי נגזר משמים, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינום אותם". אולם זריקת הילדים ליאור 'לא הייתה בתפריט'. זוהי "התנדבות" מרושעת של המצרים להציק לישראל. לפיכך על כך נענשו שלא יבואו שלושה דורות בקהל השם.
בחודש אלול אנחנו מנסים לתקן את הדברים הטעונים תיקון בנפשנו ומידותינו. ישנם דברים שאנחנו יודעים שהם קשים לנו. התמודדות שזימן לנו הבורא לצורך התיקון שלנו.
אולם ישנם רגעים בהם אנחנו 'מרפים' את האחיזה ומתרשלים בעוד כמה דברים שבדרך כלל אנחנו בסדר בהם.
דבר זה יכול להוביל אותנו ל'פיצוץ' מוחלט. כי גם אם 'יש לנו הרבה כאלה', ובאופן כללי אנחנו בסדר, התרשלות בדברים שאין לנו ניסיון מיוחד בהם, משמעותה קושי כפול בעבודה על הדברים שיש לנו ניסיון בהם.
כדאי לנו להתמקד ב'תפריט' בלבד. גם ממנו לא קל להזמין מה שצריך…
