מדינת ישראל נמצאת אחרי מערכת בחירות רביעית ללא הכרעה, ולחלל האוויר מתחילים להישמע רעיונות הזויים יותר ויותר, כיצד ניתן יהיה לשבור את המאזן בין הגושים במערכת הפוליטית. אחד מהרעיונות הללו, המבוסס על ההנחה שסילוקו של נתניהו מהזירה הפוליטית יפתור את הבעיה, הוא תיקון חוק יסוד הממשלה באופן שימנע מנאשם בפלילים להקים ממשלה.
ככלל, חוקים אישיים, המכוונים כלפי אדם או גוף ספציפיים, הם תמיד רע שיש להימנע ממנו, אולם אפילו אם נניח שלא מדובר בחוק אישי כנגד נתניהו, מדובר ברעיון גרוע במיוחד שיפגע באופן קשה בדמוקרטיה הישראלית, לפחות משתי סיבות מרכזיות.
הסיבה הבסיסית, ולדעתי הברורה ביותר, היא הפגיעה החמורה בזכות לבחור ולהיבחר, שמעוגנת בחוק יסוד הכנסת. תחשבו על זה לרגע, הרי "נאשם" בפלילים אינו עבריין (עדיין), הוא רק אדם שמדינת ישראל, או באופן מדויק יותר – תובע משטרתי או פרקליט – החליטו להעמיד אותו לדין, ועדיין יכול להימצא זכאי. אם יעבור חוק שימנע מנאשמים להקים ממשלה, המשמעות למעשה היא שאנחנו נותנים ליועץ המשפטי לממשלה, ובפועל לעוד סדרה ארוכה של משפטנים ושוטרים, את זכות הוטו על זהות ראש הממשלה. במקום שראש הממשלה יבחר ע"י העם, נהפוך למדינה דמוית איראן, בה רשימת המועמדים לבחירה נתונה לפיקוח של מועצה חיצונית.
חושבים שאני מגזים? שלא יתכן שהיועץ המשפטי לממשלה יגיש כתב אישום נגד אדם חף מפשע רק בשביל לסכל את מינויו? תחשבו שנית. מקרה כזה כבר קרה במדינת ישראל באופן מובהק, ופשוט לא זכה למספיק זעזוע. בשנת 1996 הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על מינויו של עו"ד יעקב נאמן כשר המשפטים בממשלתו. יום לפני המינוי נפגש נאמן עם היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, והודיע לו על כוונתו להחליפו. שעות ספורות לפני המינוי הוגשה עתירה לבג"ץ כנגד המינוי, ובמקביל הודיע היועץ המשפטי בן יאיר על פתיחה ב"בדיקה" משטרתית נגד נאמן. ה"בדיקה" הפכה לחקירה, ואפילו הוגש כתב אישום, שאילץ את נאמן לוותר על תפקיד שר המשפטים. במשפט זוכה נאמן לחלוטין, ובית המשפט אפילו הביע תמיהה על עצם הגשת כתב האישום והתנהלות החקירה, אבל עבור נאמן כבר היה מאוחר מידי.
אירועים דומים בצורה מטרידה אירעו גם לרפאל איתן, קהלני, ורבים אחרים.
אם כך, חקיקת חוק שיגביל את הזכות של אזרח שנבחר להתמודד או להקים ממשלה, יעביר למעשה עוד ועוד כוח ליועץ המשפטי לממשלה ולפקידות המשפטית, וכבר בגלל זה מדובר בטעות. אבל הסיבה השניה להימנע מחקיקה כזו, מהותית יותר לטעמי.
בואו נחשוב יחד, מה היתרון המשמעותי של שיטת השלטון ה"דמוקרטית" בה בחרה מדינת ישראל? היתרון הגדול של השיטה הוא שבסופו של דבר כל אחד מהאזרחים והקבוצות בחברה מקבל את ההזדמנות להביע את הערכים שלו ודעותיו, ולגרום למדינה לייצג גם אותם. מדינה בה יש ציבור דתי גדול, תתנהל בצורה שונה ממדינה בה הרוב המוחלט הינו אתאיסטי. מדינה בה האזרחים נוטים לשמרנות – גם חוקיה יהיו שמרניים יותר.
החוק הפלילי, הקובע מה מותר ומה אסור לאזרח המדינה לעשות, אמור לשקף איזשהו רף בסיסי שמקובל על אזרחי המדינה. כאשר אדם שרק נחשד בעבירה מסוימת נחסם מהיכולת להיבחר או להיות ראש הממשלה, למרות שרוב האזרחים בחרו בו, כלומר הביעו את דעתם שהוא ראוי לשלטון, המשמעות היא שיש פער בלתי נסבל בין הערכים של הציבור לחוק. מי שצריך להשתנות הוא החוק, לא האזרחים.
אחרי הכל, רבים ממנהיגי המדינה נחשבו "עבריינים" בעיני החוק בעבר. כך היו ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר, שנחשבו לטרוריסטים ע"י השלטון הבריטי. ברור שעם סיום המנדט ומתן האפשרות לאזרחי ישראל לתקן את החוק, הם הפכו למנהיגים ראויים. להבדיל, אזרחים שהוגשו כנגדם כתבי אישום עקב התנגדותם הפעילה להסכמי אוסלו ולהתנתקות, נתפסים כיום כפוליטיקאים לגיטימיים.
חשוב מאוד שלא להתרשם מדיבור גבוהה גבוהה, ולזכור תמיד – אם הכנסת תתפתה להעביר יותר ויותר כוח לפקידים לא-נבחרים, נגלה שיותר ויותר חלקים בחיינו מוכרעים על ידי אותם הפקידים, שחושבים שהם בעלי העמדה המוסרית הנעלה שצריכים לחנך את כולנו, אזרחי ישראל.
—
הכותב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
