תמונת אדם חסר אוזן הוצבה מול שלושת המבקשים להתקבל למחלקת הבילוש המשטרתית. בפניהם הוצגה השאלה: "מה חסר לאדם שבתמונה?"
שניים לא הרהרו פעמיים וירו מוכנית: "חסרה לו אוזן".
השלישי קימט את מצחו וְלָאַט: "הוא מרכיב עדשות מגע".
הבוחנים נדהמו. הם רגילים לבזבז שעות רבות עד שמישהו מגיע לתשובה הנכונה. הנה מועמד עם חושים גאוניים שמגלה יכולות מופלאות. "כיצד הגעת למסקנה?" שאלו בהתפעלות.
הנבחן הניד בראשו בענווה: "פשוט. אין לו אוזן, איך הוא ירכיב משקפיים?!"…
• • •
"אתם ניצבים היום", פותחת התורה בפרשתנו.
מי ניצב?
"כולכם… ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם. כל איש ישראל. טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך". בקיצור: כולם, כולל כולם.
"לעברך בברית ה' אלוקיך". רגע, רגע! מכולם-כולם, עובר הפסוק ללשון יחיד. "לעברך… אשר ה' אלוקיך כורת 'עמך' היום".
שני פסוקים לאחר מכן: "ולא איתכם לבדכם אנכי כורת את הברית… כי אם את אשר ישנו פה עמנו עומד היום… ואת אשר איננו פה עמנו היום". כן, שוב לשון רבים.
הוא ידע שתהיה זו פריצת דרך אם הוא יצליח להגיע לנוסחה מסודרת ולהוכיח אותה. הוא יחסוך לעולם המדע תהיות רבות מספור. אולם בנו הקטן החליט 'להעסיק' אותו.
"אבא", משך הזאטוט בשרוולו של האב, "משעמם לי".
'בדיוק עכשיו', נשף המדען בשקט לעצמו. בניסיון להעביר את רוע הגזֵירה, החליט להעסיק את הילד בגזִירה. נכון יותר, בהדבקה. מאחת החוברות הצבעוניות שלו תלש המדען דף עליו הייתה תמונת הגלובוס כשהוא מחולק לארצות, בתנועות מספריים זריזות הוא גזר את הדף לאורך ולרוחב בחתיכות לא שוות ונתן לילד, יחד עם גליל נייר-דבק.
"כשתסיים להדביק את מפת העולם", אמר האב לבנו, שעדיין לא היה בגיל המתאים ללימוד גיאוגרפיה, "תבוא להראות לי".
האב חזר לשרטוטיו כשהוא בטוח שיהיו לו כמה שעות שקט. אבל עשרים דקות לאחר מכן הגיע הזאטוט: "אבא, סיימתי"…
המדען נאנח, הוא לא הכיר את בנו כחסר סבלנות. אם בעשרים דקות הוא הצליח להרכיב מפה שמעולם לא ראה, ככל הנראה הוא הדביק את אמריקה ליד ישראל ובתווך ערב הסעודית ואוסטרליה…
הוא מעיף מבט במפה. לתדהמתו הרבה כל החלקים היו במקומם. שוב מביט המדען במפה, אחר כך פוזל לעבר בנו לגלות מה התעלול החדש, שוב במפה, ואז הוא שואל: "אתה הרי לא מכיר את מפת העולם", הבן מהנהן. "אז כיצד הצלחת להרכיב אותה תוך זמן כה קצר ובהצלחה מדויקת?"
הבן הפך את הדף והראה לאביו: מאחורי הדף התנוססה צורת גוף אדם. "ראיתי שמאחורה יש גוף של אדם. אני הרי יודע היכן הידיים והרגליים, איך נראים הפנים ומרכז הגוף, החלטתי להפוך את החלקים כולם ולהדביק את דמות האדם שאני מכיר.
"משסיימתי את להשלים את ה'אדם'", הסביר הבן בסבלנות לאביו המשתאה, "הפכתי את הנייר המודבק. הצלחתי לתקן את העולם"…
נשוב לפסוקים בהם פתחנו: התורה מכנסת את כלל ישראל ומדגישה פעם אחר פעם שכולם נמצאים. אין המלכת הקב"ה שלמה ללא שכולם באחדות. שמא יבוא איש ישראל ויאמר: הקב"ה כרת ברית עם ישראל כשכולם ערבים זה בזה, אם כן, אלך ואבדוק במה חברי לא בסדר, במה עליו להשתפר.
מדגישה התורה: כולם נמצאים, אולם חובתך האישית היא עצמית בלבד, "לעברך בברית… אשר ה' אלוקיך כורת עמך". אתה מרכז הברית, עליך החובה לעמוד בה בכבוד. כאשר תצליח לתקן את עצמך, הדבר ישפיע באופן אוטומטי על העולם כולו.
"ולא איתכם לבדכם אנכי כורת את הברית… כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום… ואת אשר איננו פה עמנו היום". כאשר כל אחד יתקן את המוטל עליו, כמו הילד הקטן שניסה ל'תקן' את דמות האדם שמולו, נביא לידי תיקון העולם.
• • •
"אתם ניצבים היום" – "היום", אומר הזוהר הקדוש, "זהו ראש השנה".
ביום ההמלכה השנתי אנחנו מתחננים: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך… על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול… ויבין כל יצור… כל אשר נשמה באפו", כ-ו-ל-ם מוזכרים.
הדרך הנכונה היא למצוא את 'האוזן החסרה' בתמונה שלנו, לא לחפש את החסר אצל הזולת.
