באחד הימים נחתה על יהודי העיר טבריה גזירה קשה ונוראה. מושל העיר שהיה מטבעו שונא ישראל מושבע מצד אחד ותאב בצע מצד שני, חיפש עילה להעליל על היהודים ולגזול מהם את כספם עד הפרוטה האחרונה.
משלא מצא עילה צודקת, החליט לגזור עליהם גזירה ללא כל סיבה. כרוזים ומודעות ענק פורסמו בכל העיר כולה בשם המושל האכזר, כי על יהודי העיר טבריה לאסוף לקופתו סכום עתק אשר אוזן לא שמעתה, תוך זמן קצר שהוקצב. ואם לא, יגורשו כל יהודי העיר טבריה מעירם ללא רחם, כשהם משאירים אחריהם את כל אשר להם.
גזירת גירוש קשה, לצד גזירת איסוף הממון הרב, ניצבה כעת לנגד עיניהם של היהודים. הם ידעו היטב כי גזירתו של המושל גזירה היא, ועומד הוא בדיבורו ומדקדק בם כעל קוצו של יוד. אך יותר מזה ידעו, כי גם אם ימכרו את כל רכושם של כל יושבי העיר, לא יצליחו להגיע לסכום אדיר זה ואף לחלקו.
ראשי העיר התכנסו לטכס עצה כיצד לקדם את פני הרעה, ולהשיג את הסכום הרב, והחליטו כי הברירה היחידה היא לאמץ את השיטה הישנה ולזכות את יהודי התפוצות במצוות "פדיון שבויים".
כשליח דרבנן מטעם קהילת יהודי טבריה, הוחלט לשלוח את רבי יעקב שמשון משפיטיבקא, ׳דור שני׳ מתלמידי רבי ישראל בעל שם טוב הקדוש זי״ע, וכן היה תלמידו של רבי פנחס מקוריץ זצ״ל שנפטר זמן מועט לפני המעשה.
רבי יעקב שמשון קיבל על עצמו את התפקיד בכובד ראש ובאחריות מלאה, שכן חיי קהילה שלמה תלויים בו כעת. את פעמיו שם הישר אל עבר ביירות, שם התקיימה חיי קהילה יהודית תוססת.
לביירות הגיע בערב שבת, ומיד התכונן לקבל את פני שבת המלכה. ומאירות, ׳אורח מארץ ישראל׳ זהו דבר יקר. הוא יהודי הקהילה קיבלו אותו בסבר פנים יפות הוזמן אחר כבוד להתארח בבית רב הקהילה. וזה תוך זמן קצר תהה על קנקנו ונוכח לדעת כי האורח מארץ ישראל מיוחד במינו, צדיק ובעל כישרונות.
השניים הרבו לדבר בניהם בתורה וגמרא ונהנו זה במחיצתו של זה. בין כך ובין כך התגלגלו הדיבורים על סיבת בואו של רבי יעקב שמשון מארץ ישראל.
ברגע שנזכר בסיבת בואו, למרות ששבת היה, החל ממרר בבכי על עדת קהילתו הנתונים בצרה וסיפר לרב את כל הנושא. הצטער הרב צער גדול, ויותר מכך הצטער על שאין ביכולתו וביכולת קהילתו לעזור בעניין. "בני קהילתי הם עניים אשר בקושי רב מקיימים את מחייתם היומית-חודשית, קל וחומר שלא יהא בידינו לעזור אפילו בחלק מזערי מהסכום הדרוש". ותוך כדי כך געו שניהם בבכייה על רוע הגזירה.
נראה היה כי כלתה אליהם הרעה, שכן זמן נוסף לעבור דרך קהילות נוספות לא היה לו, ישבו ובכו ובכו…
תוך כדי בכייה נרדם רבי יעקב שמשון והנה חולם חלום ולפניו ניצב מורו ורבו רבי פנחס מקוריץ זי״ע, ומושיט לו ידו: "שלום עליכם, מדוע בוכה אתה ביום שבת קודש?" סיפר לו תלמידו על הצרה ועל אי פתרון לבעיה. "ובכל זאת אין להיעצב ביום שבת קודש, הרבה שלוחים למקום. אתן לך עצה לפתרון הבעיה". האזין רבי יעקב שמשון לדברי רבו בקשב רב והקלה גדולה הרגיש מיד.
לאחר שהתעורר משנתו, שמחה רבה הציפה את ליבו. גם לרב הקהילה היושב לצידו נתן מילות חיזוק כי שבת היום וצריך להתחזק בשמחה גדולה. "ישועת ה׳ כהרף עין", חיזק את עצמו ואת הרב היושב לצידו.
יום ראשון עם שחר השכים רבי יעקב שמשון, התעטף בטלית ותפילין והתפלל שחרית בדבקות עילאית. מיד אחר כך יצא אל רחוב העיר בחשאי ועקב אחרי העוברים ושבים אשר ברובם היו ערביי המקום. עיניו שוטטו אחר הדמות שהורה לו הרבי בחלום.
לפתע, צדו עיניו את אותה הדמות. יחף רגליים, החגור חגורה עבה במותניו ורץ ריצה קלה. "סליחה אדוני עצור נא מריצתך", רץ אחריו השליח מארץ ישראל. וכשזה עצר בפתאומיות, סיפר לו על שליחותו במקום ועל הוראת רבו הרבי מקוריץ, כי הוא זה שיוכל להיות השליח לסייע בעדם. "מה רצונך ממני?" שאל ההלך הנראה בדמות ערבי. "מה לי ולכם? הנח לי ואלך לדרכי". אולם רבי יעקב שמשון לא הרפה ועמד על שלו כי הוא השליח להצלת יהודי טבריה.
נכנע האיש והורה לרבי יעקב שמשון לבוא בעקבותיו. עלו השניים על גבי חמורים ויצאו לדרך, אל הלוא נודע.
מרחוק נראה באופק הר מירון בו טמון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. ליבו של רבי יעקב שמשון פעם בחזקה. "דרך ארוכה עשינו עד שהגענו הנה. והנה הוביל אותי האלמוני אל מערת הרשב"י זיע"א", במהירות שכזה הרהר בליבו.
"המתן כאן", פנה האלמוני אל רבי יעקב שמשון. שעה תמימה המתין לאלמוני מחוץ למערה, הוא לא העז להמרות את פיו ולהרהר אחריו. הרגשת – מה החלה משתחלת בליבו של רבי יעקב שמשון. "לא מדובר בערבי או בסתם אלמוני, כנראה מדובר באחד מל"ו צדיקים נסתרים", הרהר בינו לבין עצמו.
בתום השעה יצא האלמוני מפתח המערה, עניו אדומות מבכי ואור קורן מעל פניו. "הוא מת", הודיע חגיגית לרבי יעקב שמשון. "הוא מת וגזירותיו בטלו". הגיעה בשורת הישועה.
כעת, החל מגולל שיחה עם רבי יעקב שמשון וסיפר לו, כי הוא לומד את ספר הזוהר בעיון וכאשר נתקל בשאלה, פונה אל ציון התנא ומבקש תשובה ברורה. גם הפעם כשנפגשו עוד בביירות היו פניו מועדות אל עבר ציון הרשב"י לקבל מענה לשאלה.
לאחר ששאל לרשב"י את שאלתו וקיבל מענה, החל מתחנן על נפשם של יהודי טבריה והתפלל בדמעות שליש בעבורם. תוך כדי תפילתו שמע את התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי מתפלל עמו: "יהא רעוא, שהמושל ימות במיתה משונה, ותתבטל הגזירה". וכך היה.
רבי יעקב שמשון נפרד מהצדיק הנסתר במילות תודה ומהתנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, וחזר אל בני עירו השמחים והנרגשים עם הפדות והישועה, בזכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. "הישועה הייתה כל כך קרובה, וסמוכה אל העיר טבריה. אך כדי לקבלה היה עלינו לנדוד רחוק. הרי ר' שמעון בעצמו העיד כי "יכול הוא לפטור העולם מן הדין" ומה זה בשבילו לפטור בני עיר אחת? על אחת כמה וכמה…". (גליון תהלתו בקהל חסידים בהר תשע"ט)
