שיתוף
תגובות
יהדות » פרשה בגובה העיניים » כשהאריה הופתע מהציור של שמשון הגיבור
זֵכֶר לַשִּׁכְחָה
"בחיים אני לא אשכח את זה", מצהירים רבים ברגע של רגש, משל הזיכרון מובטח להם מששת ימי בראשית • שכחה, על מה ולמה?
אריה | צילום: ShaunWilkinson, שאטרסטוק

"ובני אליאב, נמואל ודתן ואבירם… ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם… ויהיו לנס". לא, לא התבלבלנו. פרשת קרח הייתה לפני כמה שבועות, אכן. אלא שבפרשתנו התורה מונה את דתן ואבירם בסקירה מהירה על מחלוקתו של קרח ועל עונשם של דתן ואבירם. 

לכאורה, יש להבין: כיצד על ידי שנבלעו שניהם באדמה "ויהיו לנס"? הרי ברגע שנבלעו – כבר אינם נראים עוד. הפתגם המפורסם גורס: "רחוק מן העין רחוק מן הלב". 

"אין לך מה לפחד מבני אדם", אילף אריה בוגר את גורו הצעיר שזה עתה יוצא למרחבי היער. "אנחנו, האריות, חזקים בהרבה. תזכור זאת בכל עת שתראה אדם, תתמלא אומץ וחוזק ואל תפחד ממנו!".

הגור הצעיר הנהן במבט מעריץ, הוא כבר ראה כיצד חיות היער חרֵדות משאגותיהם של אביו ודודיו. הוא דמיין לעצמו כיצד נראים בני האדם שאבא מדבר עליהם, וחיכך כפות לקראת המפגש הצפוי עם אחד מהם. 

אלא שדבר לא הכין אותו לבאות: באחת הזוויות בקרחת היער, עמד מבנה נטוש, על קיר המבנה נראה ציור-דמות שלפי התיאור של אבא עונה להגדרה 'אדם' ובידיה היא משסעת כפיר אריות למוות… הוא שב בזנב שמוט ועיניים עצובות: "למה לא סיפרת לי את האמת? אבא", היה הגור מאוכזב. "ראיתי שבני האדם משסעים אריות אפילו ללא כלי נשק".

האריה הבוגר פרץ בשחוק רועם: "לא, גורי היקר. הציור שראית הינו של שמשון הגיבור. היה אדם אחד בהיסטוריה שניחן בכוחות רוחניים והוא הצליח לגבור על אריה בידיו בלבד. את ההוכחה לכך תוכל לקבל מהעובדה שאין מי שיצייר אריה שהורג אדם. זוהי דרך הטבע. אולם אדם שהורג אריה בידיו הוא מעשה כל כך חריג שראוי להנצחה".

על המילים "ויהיו לנס" מפרש רש"י: "לאות ולזיכרון, למען אשר לא ייגש איש זר לחלוק עוד על הכהונה". 
וכך מבאר הרה"ק רבי יהודה לייב אלתר, ה'שפת אמת', את דברי רש"י: התורה מוצאת לנכון לשוב ולהזכיר את העובדה שדתן ואבירם מתו במוות כל כך לא טבעי, כדי לחקוק בליבם של ישראל את הרתיעה מהערעור על הכהונה. העובדה שאין קבר לדתן ואבירם ולעדת קרח, תהווה נס ואות לכל ישראל לדורות עולם – "למען אשר לא ייגש איש זר לחלוק על הכהונה".   

דיוקו של ה'שפת אמת' העניק לי מענה לתהייה רבת-שנים: בפסוקים המוכרים לנו היטב ממחיית עמלק, מצווה התורה "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". לכאורה, כיצד ניתן לעסוק במחייתו "זכרו" של עמלק ובאותה נשימה "לא לשכוח" אותו? הן העיסוק התמידי, האזכור למחיית כל זכר – גורם לכך שתמיד הוא יצוף בתודעתנו.

אלא שהתשובה כעת פשוטה: יהודי מצוּוה למחות את הפשע הרוחני שגרם עמלק לישראל "זכור את עשה לך עמלק" (-זכר עמלק). ועל ידי כך שתעסוק תמיד בהרחקת מהות 'עמלק' מקרבך – "לא תשכח" שאסור לך להתקרב אליו. 

וזוהי המטרה. 

•  •  •

השכחה, שלפעמים כל כך מרגיזה אותנו, מתנת-שמים היא, כדי שישכח האדם מצרותיו ומכאוביו. לו היו אלו חקוקים תדיר על לבנו, לא יכולנו לשאת את הכאב. 

במקביל, יש דברים שאנו נוטים להצהיר ש"לא נשכח לעולם". אף הם טובים עבורנו, להפקת לקחים מדברים מסוכנים רוחנית וגשמית. בל נשכח. 

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
מי שלא עשה טעות לא ניסה שום דבר חדש

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים