שיתוף
תגובות
יהדות » וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה » ודלא מוסיף יסיף – מעלת ט"ו באב ושבת נחמו
ט"ו באב שבת נחמו
טעמים רבים נאמרו על מהות יום ט"ו באב ועל השמחה הנזכרת בראשונים בשבת זו שאחרי תשעה באב
ספרי קודש | צילום: שאטרסטוק, lapandr

הגמרא בתענית (ל' ע"ב) מביאה כמה טעמים לחשיבותו של ט"ו באב  "אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ. ט"ו באב מאי היא,

א.ואלו הם הטעמים אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה – מאי דרוש, זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו'שאמר "כן בנות צלפחד דוברות", ואומרים חז"ל אשרי יולדתו של מי שהקב"ה מסכים עמו ואומר "כן". היינו שהתירו את האיסור שלא תסוב נחלה ממטה למטה כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל (במדבר ל"ו ט'), ודרשו שדבר בנות צלפחד היה רק הוראת שעה ולא לדורות הבאים.

ב. אמר רב יוסף אמר ר"נ, יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה. " היה זה אחר המעשה עם פלגש בגבעה שהיו אחריה שבט בנימין מנודים מלבוא בקהל, עד שהתירו את הנידוי והיה זה יום שמחה עצומה לישראל. מאי דרוש, אמר רב ממנו ולא מבנינו.

ג.רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, יום שכלו בו מתי מדבר, דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי אלי היה הדבור

רש"י מבאר כי  שעל כל פנים היה דיבור עם משה רבנו בחזון לילה גם קודם לכן. וראה זה פלא, באותה שנה היו צריכים למות כך וכך אלפים במדבר , אבל הקב"ה חשב חשבון אחר, ובאותה שנה ככל שנה הם חפרו לעצמם קברים ושכבו בהם בליל ט"ב, והנה הם קמו חיים ולא כמו כל שנה שהיו מתים, ואעפ"כ זה לא נקבע ליו"ט עבור זה, כי היה זה נס זמני לאותם אנשים. אבל יום שהקב"ה החל לדבר עם משה רבנו פנים אל פנים ולא בחזיון זה דבר רוחני חשוב – וזה נקרא יו"ט.

ד. עולא אמר, יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר לאיזה שירצו יעלו

ה.רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה

יש לזכור כי היו רבבות הרוגים, ואסרו להביאם לקבורה, והיה צר לישראל מאוד על כבודם של המתים, ונעשה נס וכל העת שהיו מוטלים בבזיון לא הסריחו ולא נרקבו גופותיהם , והיו הרומים עושים מגוויותיהם גדרות לכרמיהם – וכשהתירו לקוברם היה זה יום שמחה. ותיקנו לברך על היין ברכת הטוב והמטיב.

ו. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר, מט"ו באב ואילך תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין,

מענין לציין את מה שכתב ביוסיפוןס (מלחמות ח"ו, י"ז, ב') שמזכיר יו"ט העצים בשם Xylophory ("עיבור העצים") בתאריך זה.

 ריש גלותא דבבל רבי יוסף חיים מבגגדד, כתב בספרו בן איש חי (בפרשת דברים אות א') על חשיבותו של יום ט"ו באב:

"ארז"ל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לשתמיט מניה עד ר"ח אלול, וי"א עד ט"ב דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו הסברה היא עיקר דאין צריך להשתמט עד ר"ח אלול אלא רק עד אחר עשרה באב (כלומר עד היום), ובפרט כי בט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עלוי לשכינה כמ"ש בזוה"ק ח"ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זה ביום ט"ו לא ירד דמעלין בקודש"

ואכן היו היו בין גדולי ישראל שנהגו לעשות סעודות לכבוד היום. רבי יאיר הים בכרך בעל שו"ת חות טויר' אב"ד וורמייזא נהג לעשות סעדה לכבוד היום וכך הוא מספר בתשובה ק"ה:

מעשה מסובים היינו אני ואחוזת מריעי לומדי משניות בחמשה עשר באב ובתחילת הסעודה שהביאו קערה של רוטב עם חתיכות ראויות להתכבד בתוכה עם אורז ברוטב כו'

רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א,כותב בספר פרי צדיק עעל  ענין היום טוב של חמשה עשר באב לעשות בו סעורה של משתה ושמחה מאיזה טעם הוא סעודת מצוה כף ממילא יש סמך גם כן למשתה ושמחה ביום הזה שנקרא יום שמחת ליבו כי אין שמחה אלא ביין והוא ענין שמחת התרבות תורה שבע"פ בלב כמו שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב המרמז על תושבע"פ שהמה מישרים העקמומיות שבלב ומזה נולד שמחה.

ויסוד הדברים הוא מדברי הרשב"ם במסכת בבא בתרא קכא ע"א מפרש שדור המדבר כשקבעו את ט"ו באב ליום טוב קבעו זאת לימי משתה ושמחה, וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף מסכת: "לפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון.  וכך כותב הריטב"א בסוף מסכת תענית ל ע"ב "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר וכו' ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר תשעה באב" וכן כתב בדרשותת על התורה לרבינו יהושע אבן שועיב' תלמיד הרשב"א בסוף פרשת ואתחנן

ולכן נהגו לעשות השבת הזה אחר ט' באב ביום טוב והיא מצוה גדולא שהוא יום נחמה, ואף על פי שאינו יום טוב ממש עשו אותו יום מקודש לכבוד השבת ביום ט"ו באב ולפעמים הוא חמשה עשר ממש כמו עתה בזו השנה, @1וכל השמח בו זוכה בנחמת בנין בית המקדש@2 כמו שנאמר "צאנה וראצה בנות ציון במלך שלמה  בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ודרשינן ביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

הדברים נמצאים גם בדברי רבינו החיד"א שכתב ב"מורה באצבע" בט"ו באב ירבה קצת שמחה כי יש עילוי לשכינה כמו שאמרו בזוהר "ויזהר שיוסיף בתורה בלילה. גם בני תימן בעדן, נהגו בט"ו באב ללמורות אחרי תפילית ערבית משנה פרק ארון ממסכת תענית שיש בו עניני היום.

סגולות היום גדולות הם כפי שכותב  רבי חיים ויטאל זי"ע בספר פרי עץ חיים שביום תמשה עשר באב מרבים בתפילות והיינו משום שביום זה פתוחים שערי השפעה ותפילה

להרבות בתלמוד תורה

יום טוב חמשה עשר באב נקבע ע"י חז"ל כמועד להוספה וריבוי למוד התורה בלילות, כפי שכתבו בגמרא:"רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגייע ט"ו באב תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל, מכאן ואילך מאן דמוסיף יסיף, ושאינו מוסיף יסף, מאי יסיף תקבריה אימיה.

 וכתב רבינו גרשום מאור הגולה בפירושו למסכת בבא בחרא לפי שהיו עסוקים לכרות עצי המערכה היו מתבטלים בתלמוד תורה אבל אותו היום פסקו ועשאוהו יום טוב שמכאן ואילך היו עוסקין בתורה ומאן דמסיף מן הלילות על הימים ללמוד תורה מוסיף ימים לעוה"ב שמשם והלאה הלילות מאריכין.

וכך מבאר הרשב"ם "מט"ו באב ואילך דמוסיף מן הלילה על היום לשנות יוסיף ימים כדכתיב "כי הוא חייך' שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלמודו גם בלילה" וכתב המהרש"א  צריך להוסיף מן הלילה מה שמארכת על היום למלא בלימודו בלילה מה שיחסר לו מהיום

מה הביאור בלשון חז"ל "מאי יסיף יאסף תיקבריה אימיה"?

 ביאר ה"עין אליהו" על פי מה שאמרו באבות דר' נתן פרק כס פסקא ג הניעור בלילה ואינו פותח פיו בדברי תורה ראוי לו ומוטב לו שנהפכה לו שלייתו של אמו על פניו ולא יצא לאויר העולם ולא ראה את העולם עכ"ל כלומר ראוי לו למות כנפל ותהי בטן אמו קברו וזהו כאן תקבריה אימיה עין

וריש גלותא דבבל רבינו בעל הבן איש חי כתב, מה הקשר לאימו אלא על אשה צדיקה אמרו ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כלומר היא חרוצה ומכינה כל צרכי הבית עוד לפני עליית השמש ובן זה ראה חריצותה ולא למד ממנה לקום אף הוא ללמוד תורה ולכן יקבר על ידה

ובספר תוספת ברכה כתב בזה כי עיקר חינוך הבנים תלוי באב ולא באם וכאשר הבן הוא מקולקל תולים את האשמה באם.

ומה נפלאו דברי רבינו השל"ה ק' שכתב:

"הכוונה כי הלימוד בלילה היא תורה שבעל פה שהיא מרכבה לאם שהיא מדת מלכות. ומצינו שהלילה זמן מוכן לתורה ביותר מביום, לפי שפנוי בו האדם יותר מעסקיו. ועל כן אמרו בפרק ג' מאבות, רבי חנינא בן חכינאי אומר, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, רצה לומר לפי שהם שעות פנויות מעסק וממלאכה וראויות ללמוד, ומי שאינו עושה כן מאבד זמנו בידים ומתחייב בנפשו. והזמן המוכן יותר בכל הלילה הוא באשמורת הבוקר, לפיכך היה דוד קם בחצות הלילה לקרות בתורה.

הצטרפו ועקבו אחר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
נעריך את הרגע הזה, לפני שהוא הופך לזיכרון

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים