עיקר בחירת ישראל הוא בחירת ה' יתברך בגוף בני ישראל, כי הנשמה הוא חלק אלו' ממעל ואינו בבחירה, אתה בחרתנו הוא בגוף ישראל הק' וכבר הוכיחו מדעית שגוף יהודי באשר הוא שונה מגוף או"ה. וזלה"ק של התניא (חלק ראשון פרק מט), וז"ש חמלה גדולה ויתירה פי' יתירה על קרבת אלקים שבכל צבא מעלה. ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם. וקרבתנו וכו' להודות וכו'.
ואלו דברי החתם סופר (עבודה זרה דף לא:), מימי תמהתי אחר שבעו"ה אין לנו מדרש חכמות הרפואות וכל רופאי ישראל לומדי' בבית מדרש לאומים וחכמיהם וכל חכמתם בנוי על טבעי גופי' דאכלי שקצים ורמשים ולא דאיגי במצות ואיך ישפוט מזה על גופי ישראל דלא אכלי שקצים ודאיגי במצות. וכן אי' בדברי הגר"א על מגילת אסתר, שהמן רצה 'להשמיד להרוג ולאבד', שגם לאחר המיתה, עוד לאבד גוף הישראל, שיש לו ערך גבוה, ולבסוף "ונהפוך הוא", "ויכו היהודים וכו' מכת חרב והרג ואבדן".
כן ידוע בספרים הק' (מדרש תלפיות, ומגלה עמוקות דרוש ג' לפורים, ורבינו אפרים על התורה מט), שליהודי יש שלושים ושתים שיניים, ולגוי רק שלושים ואחד שיניים, ולפי"ז כתב ב"לב העברי" לבאר שזהו עונשו של אפיקורוס [שגרוע מגוי], וע"כ כשמדבר דברי אפיקורסות צריך לשבור לו שן אחת, וזהו "הכהה את שיניו" שנאמר בתשובה לבן הרשע בהגדה של פסח. רמז לזה על בני ישראל נאמר "ומשפטים ב"ל ידעום" על עכו"ם נאמר ל"א עשה כן לכל גוי.
וכן במי השלוח פרשת משפטים הביא דבר מופלא וז"ל: אשר תשים לפניהם, פירש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל וכו' שנאמר כי לא כצורנו וכו', הענין הוא כך כי יש לכל אדם חיתוך אברים שווים וצורת כל אבר ואבר שווים לכלם, ואעפ"כ ניכר ומבורר צורת ישראל אצל כל האומות והענין הזה הוא נגד השכל שאם יעמדו אלף גוים וישראל אחד ביניהם ניכר לכל צורת ישראל בין הגוים וזאת הוא לפלא בעיני כל העולם, וזהו כי לא כצורנו צורם היינו אף שיש לכולם כל האברים ופרצוף פניהם שווים מ"מ כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', ואויבינו פלילים היינו המשפט ג"כ כן הוא אף שבדין זה שווה דיניהם ג"כ לישראל, מ"מ אם ישראל הולך אליהם מחלל את השם כי אין לו דיון עם משפט ישראל בעומק כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חיקו וכו', לא עשה כן לכל גוי וכו'. ולכן עמלק וסייעתו ימ"ש, שניסו לתהות על מעלתם של בני ישראל, הבינו שצריך ללחום ולפגום בגוף ישראל ממש, הן להכשילם בגופם או לאבדם בגופם, וה' מפיר עצתם.
אם כן מה גודל השמחה שיש להיות ליהודי באשר נושא את גופו שהוא אכסניה וכלי לנשמתו, וכי נשמע שיתנו תבשיל ענק בכלי קטן, אם כן נשמה נשגבה נמצאת בכלי שמתאים אליה, וזהו גוף קדוש, ורק צריך להתנהג כראוי בו, וכן כל ענין טומאת ישראל וקבורת איש ישראל וכו'.
שזהו עסק שעושים מגוף ישראל "אתם קרויים אדם" וכן עיקר השמחה הוא בגוף ולכן ביו"ט נקבע דיני שמחה, דישראל קדשניהו לזמנים, על ידי בית דין של מטה אפי', כדאי' (ילקוט שמעוני משפטים, שסב), א"ל יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר אלה מועדי ה' בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו. תנא אמר ליה הרי הוא אומר אתם ג' פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעים. ולכן ביו"ט יש דין שמחה בבשר ויין, דווקא בבשר שהוא היותר גשם, ושם רצה לשכון.
הרה"ק רבי שמואל משינעווע זי"ע בעל הרמתיים צופים על תנא דבי אליהו, זכה לשמש את רבי יצחק'ל נעשכיזער, והוא מביא כמה וכמה סיפורי מופת נוראים שראה אצלו. וכותב ששמע ממנו לפרש 'אין שמחה אלא בבשר', הקב"ה ברא הרבה עולמות עליונים, עד עולם העשייה הנמוך מכולם, ושם מסתובבים אנשים בעלי גוף בשר ודם, ומשם עולה עיקר השמחה והנחת רוח בכל העולמות העליונים. כי מה שהמלאכים אומרים קדוש, זהו 'כבוד המלכות' ולא 'נחת רוח ושמחה למלך', אע"פ שהם אומרים הרבה יותר יפה קדוש קדוש קדוש מאיתנו, בסדר נורא ויופי ופאר והדר, זהו כבוד המלכות, אך הנחת והשמחה בא מיהודי, נשמה בגוף. אע"פ שאינו אומרו בשלימות יש ממנו נחת רוח יותר מכל שאר העבודות של שרפי מעלה. וזהו 'אין שמחה אלא בבשר', בזמן שביהמ"ק היה בבשר קדשים והיום זה בבשר חולין.
פעם אחת בשבועות, שהרה"ק הרבי ר׳ ברוך ממעזיבוז זצוקללה״ה, היה בדביקות גדולה כל הב' ימים של שבועות, והיה בהתרוממות הדעת, וצעק: מי נתן רשות למלאכים לנגוע בגופות הקדושים של בני ישראל שהיו בעת מתן תורה.
