הקורונה עדיין פה איתנו לא נעלמת. כבר מספר חודשים אנחנו חיים איתה. קצת התרגלנו אליה, קצת חוששים ממנה. הילדים חזרו למסגרת כלשהיא של שגרה, עם הפרעות והפסקות מזמן לזמן. הלחץ והחרדה שאולי נכחו בצורה יותר בולטת בתחילת התקופה פחתו או שינו את אופן הביטוי שלהם.
גם כשהמתח והחרדה יורדים, עם הימשכות השגרה, עדיין עשויים הילדים לחוות מתח שכדאי לשים לב ולהתייחס אליהם. לעיתים חשים הילדים במתח של ההורים. ילדים רבים מפתחים "אנטנות" רגישות מאוד לקלוט ביטויי מתח וחרדה של ההורים. מתח כזה מחלחל אל הילדים ועלול לתת לחלקם תחושת חוסר שקט או חרדה.
אז איך עשויים הילדים לבטא את אי השקט והחרדה שלהם?
ישנם ילדים לגביהם נוכל לחוש באופן ישיר בביטויי חרדה ומתח. לעיתים הם יבטאו מילולית את תחושות החרדה שלהם, יביעו חשש ללכת לתלמוד תורה או לישיבה, יבקשו להימנע מפעילויות מסוימות כמו נסיעה באוטובוס או הליכה לבית הכנסת וכו'. לעיתים יבטאו הילדים את החשש וחוסר השקט שלהם דרך ביטויי סגירות ומופנמות יותר גבוהים מהרגיל. לעיתים אי השקט עשוי לבוא לידי ביטוי בתחושה שנקבל מהילד שהוא מרוכז פחות או מבולבל יותר מהרגיל. בכל אחד מהסימנים האלו, פשוט יהיה לנו, ההורים או המטפלים, לזהות בילדים את המתח והחרדה ולהרגיע אותם, בעצמנו – או במקרים אחרים באמצעות מטפל מקצועי.
הקושי מתחיל כאשר הילדים מבטאים את השקט שלהם באופנים אחרים עקיפים יותר. אופנים אלו, סומטיים (גופניים) או התנהגותיים עשויים מעט להטעות ולכוון אותנו לתגובות שלא בהכרח מתאימות לצרכים של הילד. בשורות הבאות נתייחס מעט לאופני ביטוי עקיפים של חרדה ומתח אצל ילדים.
ישנם לא מעט ילדים, בעיקר אלו שהשפה הרגשית אינה שגורה בפיהם, שגם אם הם אינם מתלוננים על חרדה, הגוף שלהם מגיב אליה ומראה סימפטומים גופניים אופייניים. תלונות אופייניות של ילדים עשויות להיות על כאבי ראש, כאבי בטן, קשיי הרדמות, הליכה תכופה לשירותים (שאינה בהכרח בגלל שתייה מרובה), רעב תמידי, או חזרה לדפוסי הרטבה בלילה. חשוב להדגיש, מדובר במתאם סטטיסטי. אין הכוונה, כמובן, שסימפטום פיזי שכזה מעיד בהכרח על מתח ואי שקט. חשוב עם זאת, לקחת בחשבון ולבחון עם הילד את האפשרות שהביטויים הפיזיים מעידים על מצבו הנפשי.
ביטוי נוסף, שלישי, שעשוי להיות אפילו יותר רווח מהביטויים האחרים הוא דרך קשיי התנהגות. לעיתים, מבטאים ילדים את הלחץ והמתח שהם חווים דרך התנהגות מתריסה, חצופה, מעבר להתנהגות השגרתית שלהם.
התנהגויות נוספות עשויות להיות מריבות תכופות עם אחים או חברים. חשוב, כמובן, לזכור שחלק מקשיי ההתנהגות אינם קשורים ישירות לקורונה אלא להיעדר השיגרה ולעיתים מיעוט במפגש חברתי בתקופה זו. באמצעות התנהגויות אלו מנסים הילדים לתקשר איתנו ולהעביר אלינו את החוויה שלהם.
כשהילדים עצבניים וחצופים, גם אנו, דרכם, חווים מתח ועומס רגשי. קשה לנו להיות עם ילד כזה מלא מתח, והוא הופך גם אותנו לעצבניים וחסרי שקט. זו הדרך של הילד לתקשר איתנו ולהעביר לנו, הדמויות המטפלות בו את תחושותיו. חשוב להדגיש, אין הכוונה שאנחנו מוכנים לקבל ולהכיל התנהגויות אלימות או חצופות. יתרה מכך, זה לא מה שהילד זקוק לו בשעה זו. חשוב להציב לילד גבולות ברורים, מה לגיטימי ומה עובר את הקו האדום המותר מבחינתנו. מה שכן, אם באופן טבעי, הנטייה שלנו, היא להתרחק מגורמים המעוררים בנו כעס ומתח. דווקא עם הילד, ובמיוחד בשעה זו, חשוב לנו לזכור כי מעבר לגבולות הברורים, הילד מבטא מתח ואי שקט ודווקא כעט הוא זקוק לקרבתנו באופן מיוחד, דרך הרגעה ומגע פיזי.
דרך חשובה נוספת, היא דרך שיחה סיכום יומית, בה משוחחים ההורה והילד על מה שקרה היום. בשיחה זו כדאי שיתן ההורה דוגמא אישית לשיתוף רגשי ולדרכי וויסות.
—
הכותב הוא ד"ר אריאל שפירא, פסיכולוג קליני בפנימיית 'קרית הילד' ירושלים
