בשבת בבוקר, יצא מביתו ד"ר טארק אבו עראר, רופא מתנדב באיחוד הצלה, תושב ערערה שבנגב, למשמרת שגרתית במיון בית החולים ברזילי באשקלון.
כשהגיע לצומת הסמוכה לשדרות, נתקל באדם שנראה היה שהוא פצוע ושכב בצד הדרך בסמוך לכביש. "באותם שעות, לא היו דיווחים על הסתננות כלשהי של מחבלים", סיפר ד"ר אבו עראר. "20 דקות קודם לכן, היתה איזו שהיא התרעה של צבע אדום או משהו, אז סתם ככה החלטתי ללבוש את אפוד המגן שקיבלתי מאיחוד הצלה ולנסוע. כשראיתי את הפצוע בצד הדרך כמובן שמיד עצרתי להגיש לו עזרה".
עוד מבחזית החדשות
- מטח משמעותי של כטב"מים שוגרו אל עבר ישראל מכיוון עיראק
- "תהליכי עומק מדאיגים": בהרצליה ייאסר ללימוד במוסדות החינוך- ספר אזרחות המזוהה עם פורום קהלת
- איראן טוענת: ישראל ביצעה פעולה חשאית משמעותית במדינה
- תעלומת סינוואר: האם מנהיג חמאס חוסל? | גורמי מודיעין: מידע בלתי מבוסס
- מתקפה נוספת על החות'ים בתימן – הפעם על ידי הצבא האמריקני
"התחלתי להתקרב, זה היה נראה לי כמו חייל ששוכב בצד הדרך. כשהייתי במרחק של כ-50 מטרים ממנו, הוא סימן לי להתקרב, הלכתי עוד כמה צעדים וכשהייתי מרחק של כ-10 מטר ממנו הוא ירה בי בחזה. ככה, פתאום, משום מקום. התחלתי לצעוק ולהתפלל, הייתי משוכנע שאני עומד למות ולא הבנתי מה קורה ואז שמעתי מישהו צועק בערבית: 'עצור, תפסיק, הוא ערבי'. זה הרגע שבו הבנתי שהם מחבלים של חמאס".
"כשהסתכלתי אחורה, ראיתי בערך עשרה גברים נוספים בלבוש צבאי שיצאו מאחורי השיחים והתחילו לחקור אותי בערבית. הם שאלו אותי שאלות כדי לבדוק את הידע שלי באיסלאם, היו להם קלצ'ניקובים וציוד צבאי מתקדם מאוד והם לבשו מדים ירוקים שנראו דומים מאוד למדים של צה"ל".
"הם הצמידו אותי לעמוד במרכז הצומת, באמצע הכביש, ואמרו לי: ״זהו, יש לנו בן ערובה, צה"ל לא יכול לחסל אותנו יותר מהאוויר״ ואז הם התחילו לירות על כל מכונית שעברה לידנו, לצערי הרב הם הקפידו להרוג את כל מי שנקלע לדרכם. זה היה מחריד וזה נמשך שעתיים. כשהצבא הגיע למקום, התפתח קרב יריות בין המחבלים לחיילים, כשאני משמש למחבלים כמגן אנושי".
"אחד המחבלים ירה בי ברגל וסימן בידו שהכדור הבא יהיה בראש שלי. התחלתי לדמם דימום די מאסיבי. במשך כל הזמן הזה התפללתי לנס. הייתי משוכנע שאני עומד למות. זה נמשך 45 דקות בערך ואז הגיע למקום כוח קומנדו של הימ"מ. הם חיסלו את המחבלים וחילצו אותי בחיים. שמו לי חוסם עורקים על הרגל והאמבולנס שהגיע, הסיע אותי לבית החולים סורוקה שם טופלתי ושוחררתי כמה שעות לאחר מכן״.
"זו הייתה החוויה הגרועה ביותר בחיי. הקדשתי את כל חיי לעזרה לזולת ולהצלת חיים, הן במקצועי כרופא והן בהתנדבותי באיחוד הצלה. נאלצתי בעל כרחי לחזות בטבח הנורא הזה שבוצע מול עיניי ולא יכולתי לעשות כלום. זה היה מחריד, אין לי מילים לתאר את זה, פשוט נורא".
ד"ר טארק הוא רופא מתנדב באיחוד הצלה וכיום הוא מתאושש בבית לאחר ששוחרר מבית החולים והוא אחד מששת מתנדבי איחוד הצלה שנפצעו מתחילת המלחמה.
