לאחר רגעי החרדה שעברו על השבטים כאשר יוסף אינו יכול להתאפק עוד, ומתגלה בפניהם כאח שאותו מכרו, יוסף מבקש מהם "ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם".
יוסף אמנם מסביר לאחיו את התועלת הגדולה שיצאה ממכירתו "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם".
אולם יש להבין: מדוע לא ייעצבו?
'בינתו כנראה נסתרה', הרהרו הנוכחים בתוגה. 'בשורה כה קשה. מן הסתם לא עמדו לו כוחות הנפש והוא יצא מדעתו'.
כולם ריחמו על רבי זלמן הקשיש, שבגיל שמונים וחמש, לאחר יותר משבעים שנות הנחת תפילין, התברר שהייתה חסרה אות באחת המילים. משמעות הדבר: רבי זלמן מעולם לא הניח תפילין כשרות!!! יותר משבעים שנה – – –
כאשר נודע הדבר לרבי זלמן, במקום לשבת על הארץ ולהתחיל לבכות תמרורים, הרים את רגליו במחול, נתן את קולו בשיר וספק את כפיו בשמחה גדולה.
כאשר נרגע מעט רבי זלמן מריקודו, הסביר לנוכחים התמהים לשמחה מה זו עושה: "תארו לכם שהייתי מגיע לאחר מאה ועשרים שנות חיי לשמים ורק שם הייתי מגלה שלא הנחתי תפילין. הן לא הייתי יכול לתקן מאומה. מה טוב שהקב"ה ריחם עלי ושלח לי את הידיעה הזו היום, לפני השקיעה, שיש באפשרותי עוד לתקן!"…
וכך מפרשים צדיקים את בקשתו של יוסף לאחיו: "ועתה", הדבר החשוב ביותר כאשר ניגשים לתקן את המעוות, "אל תעצבו!" העיסוק בעבר מתוך עצב ודכדוך לא מועיל מאומה. להפך.
נקודה זו עלינו לזכור כאשר הכאב משתלט עלינו וגורם לנו להתבוסס בצער רב. נכון, לא תמיד אנחנו רואים בנפילה כיצד "למחיה שלחני אלוקים לפניכם", כיצד אנחנו מקבלים ממנה תועלת. אבל עם כל זאת קריטי ביותר לזכור: יש באפשרותנו לתקן. אנא, אל ניעצב – – –
—
הרב יעקב גולדברג הוא מטפל רגשי ומייסד שיטת 'שכל הנפש'
