לאחר כמעט ארבעים שנה במדבר, מגיע עם ישראל לשנה רצופה מאורעות המשפיעים עליו בצורה דרסטית. בשנה זו אירעו מאורעות רבים, בהם: מיתת מרים הנביאה ואהרן הכהן.
בין תיאור מיתת שני צדיקים אלו מספרת לנו התורה שמשה רבנו שולח מלאכים – שליחים – אל מלך אדום ומבקש: "נעברה נא בארצך, לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך – לא נִטֶּה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך".
לכאורה, קלאסה של הצעה.
המפרשים מסבירים אף שמשה רבנו הציע בדבריו שעם ישראל יקנו את כל צורכיהם בכסף מלא מתושבי אדום, מה שייתן תנופה משמעותית לכלכלת אדום (לפחות שלושה מיליון תיירים עשירים, מטופלים בעשרות ילדים).
התגובה? "ולא נתן אדום את ישראל עבור בגבולו, ויט ישראל מעליו".
• • •
מסופר על הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין ששמע על שוחט באחת העיירות שבאזור מגוריו, שאינו מכניס אורחים גם כאשר מפצירים בו האורחים מאוד שאין להם היכן לישון. קרא לו רבי ישראל ושאלו האם נכון הדבר.
השיב השוחט: "רבי, נכון הדבר. אינני רואה סיבה שאצטרך להכניס אורחים יותר משאר תושבי עירי. מפני מה לי קורא הצדיק ושואל אותי על הכנסת האורחים שלי, ולא חוקר את שאר בני עירי?"
הסביר לו רבי ישראל: בגמרא (שבת קנו.) אומרים חז"ל [תרגום חופשי]: "מי שנולד במזל מאדים יהא אדם שופך-דמים". מבאר רב אשי מיד, שלא נחשוב שאין לו זכות בחירה, אלא: "או קצב / שוחט בהמות, או מוהל, או הורג אנשים".
והנה, אדם שבחר לעצמו את מקצוע השחיטה, נולד עם משיכה טבעית לדם, וגם רגש הרחמנות שלו מתכהה עם הזמן. לכן קבעו חז"ל שכל שוחט ומוהל יעסוק רבות בהכנסת אורחים וצדקה וכך יעקור מלבו את האכזריות שמתלווה למקצוע הקודש שלו.
אבל אתה, סיים הצדיק בתוכחה, שאינך מכניס אורחים, מתגבר בך הטבע האכזרי וממילא אסור לאכול משחיטתך…
על פי הסבר זה ביאר הרבי את הפסוק בפרשתנו: "ולא נתן אדום", כאשר שוחט שעוסק בשחיטה שהיא עם דם אדום, "את ישראל עבור בגבולו", אינו מכניס אורחים ונותן צדקה, אז "ויט ישראל מעליו", אסור לאכול משחיטתו…
מעשה נאה הוא שלקח בצידו, אך נחזור ברשותכם לדברי התלמוד: מי שנולד במזל מסוים, הרי שהמזל משפיע על תכונותיו הבסיסיות ומטה אותו לדרך מסוימת. אך חשוב לזכור את דברי חז"ל "אין מזל לישראל".
פירוש: על ידי עבודה נכונה יוכל האדם להטות את אותו מזל עצמו – שעד עתה הוגדר כ'רע' – לתכונה טובה וחיובית.
אדם בעל נטייה לשפיכת דם יוכל להיות קצב, שוחט או מוהל; מי שהינו נוטה לבזבוזים – יוכל להעניק מכספו לאחרים ולהנות אותם; אדם שהינו אדיש – יוכל להטות את טבעו זה לאדישות בעת מחלוקת (שלא יתערב ולא ייסחף למריבה). וכן בכל טבע וטבע יש גם צד חיובי.
זהו פירוש נוסף בפסוק: כאשר רואה יהודי שטבע "אדום" [לא חיובי] משתלט עליו, ולא נותן ליהודי, ל"ישראל", עבור בגבולו ולעבוד את ה', אז "ויט ישראל מעליו" – יטה אותו היהודי לעבודת ה' בצורה חיובית וטובה.
