"ויבוא אברהם לספוד לשרה" (כג, ב)
לכאורה, לפי הדקדוק, היה יותר ראוי לכתוב "ויבוא אברהם לספוד את שרה". מפני מה נכתב "לשרה"?
מתרץ בספר 'אבני חן': בנוהג שבעולם, כאשר מספידים אדם שנפטר, מזכירים עליו דברי שבח עד שלפעמים כל העומדים שם מתפעלים ומצטערים על לכתו. 'אילו ידענו בחייו שהיו בו מעלות אלו', אומרים השומעים בצער, 'כי אז היינו מעריכים אותו יותר'…
אולם כאשר הספיד אברהם את שרה, לא היו דברי ההספד חידוש לאיש מן השומעים. הדברים התאימו למה שידעו עליה הכל בחייה, ללא שום הפתעות וגוזמאות. וכך פירוש הפסוק "ויבוא אברהם לספוד", וההספד היה מדויק ונכון כל כך, עד שהוא היווה בבואה "לשרה" שהכירו הכל…
"ויען עפרון החיתי את אברהם באוזני בני חת" (כג, י)
מתחילה, כאשר מינו בני חת את עפרון שופט עליהם, כיון שאברהם שהיה גדול הדור נזקק לו, רצה עפרון להראות את טוב לבו לעיני כולם, לכן ענה בקול "באוזני בני חת": "לעיני בני עמי נתתיה לך", במתנה.
אולם לאחר מכן, כאשר היו אברהם ועפרון לבדם – אומר ה'ילקוט אליעזר' – לחש עפרון לאברהם "ארבע מאות שקל ביני ובינך מהי", כשאין רואים – הרשה עפרון לעצמו לדרוש מחיר מופקע…
"וישתחו אברהם לפני עם הארץ" (כג, יב)
לצורך מצווה חשוב כיתת הגאון רבי יהודה יחזקאל לנדא, ה'נודע ביהודה', את רגליו לאסוף ממון, יחד עם עוד אחד מעסקני העיר הנודעים. מבית לבית עברו השניים וזיכו יהודים במצוות צדקה.
בהגיעם לביתו של אחד מגבירי העיר עצר העסקן את ה'נודע ביהודה' מלהיכנס לבית. "לבית זה", אמר העסקן, "אני אכנס לבד. לעשיר זה יש נוהג לא טוב להעמיד במצב לא נעים את גבאי הצדקה. מילא את כבודי אין לי בעיה שיבזה כאוות נפשו, אבל את כבודו של הרב אינני מוכן שיבזה".
ה'נודע ביהודה' חייך. "ודאי ידוע לך שהאדם הוא נזר הבריאה. הבהמה לעומת האדם אין לה כל ערך וחשיבות, אך כאשר זקוק אדם לחלוב בהמה – כורע הוא ברך לפניה ארצה. גם אברהם אבינו", הוסיף ה'נודע ביהודה', "השתחווה לבני חת כאשר היה זקוק להם. ניכנס יחד אל הגביר"…
"אֻלַי לא תאבה האישה ללכת אחריי" (כד, לט)
"אֵלַי כתיב. בת הייתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו. אמר לו אברהם: בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מתדבק בברוך" (רש"י).
לפי זה יש להבין מדוע כאשר עמד אליעזר לפני אברהם לא נרמז הרמז הנ"ל, אלא נכתב (כד, ה) "אולי" מלא.
מתרץ רבי שמואל אלטר בציינו 'שמעתי': כאשר עמד אליעזר לפני אברהם אבינו וקיבל את השליחות למצוא כלה ליצחק, לא ההין להעלות בדעתו שבתו תהיה מתאימה להיכנס בביתו של אברהם. שכן מן הסתם צריך שתהיה מיוחסת מאוד.
אולם כאשר עמד לפני בתואל ולבן וראה עם איזה מחותנים יש לו עסק, אמר שאם לא תאבה האישה ללכת אחריו, הרי שהוא, אליעזר, בהחלט מחותן מתאים וראוי יותר, בתור "דמשק אליעזר – דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים", מאשר בתואל ולבן הרשעים…
"ויברכו את רבקה" (כד, ס)
כאשר ביקש אליעזר לקחת את רבקה בדרכו חזרה לבית אברהם, ביקשו לבן ובני המשפחה "תשב הנערה איתנו ימים או עשור". אנחנו אוהבים אותה, קשה עלינו הפרדה ממנה.
אולם כאשר החליטה רבקה שהיא הולכת בכל מקרה, הם נותנים לה נדוניה מיוחדת: "ויברכו את רבקה".
אומר על כך רבי אייבו במדרש (בראשית רבה ס, יג): צא ולמד כמה "אהבו" אותה, לברך אותה בחינם – בירכו. להעניק לה נדוניה כספית – זאת לא פרגנו לה…
