גם בחושך הסמיך ניבטו מרחבי הקרח בבוהק לבן. הקור חדר את העצמות של אדם מן השורה. גם בשעות היום השתדלו הבריות שלא לצאת מבתיהן שלא לצורך, קל וחומר בשעה זו ששר של לילה פרש חסות מקפיאה על פני היקום כולו בתוספת עלטה שהפכה כל צעד לגישוש מסוכן.
על שפת הנהר הקפוא ניצבה דמות בודדת. בידה פטיש שהכה במים שקפאו והפכו לחטיבה אחת, הלמותיו השקטות בגלד העבה ניסרו את דממת הליל בפעימות קצובות ונמרצות.
הרה"ק רבי צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, בעל 'עטרת צבי' (י"א בתמוז יום פטירתו), ניצב איתן על שכבת הקרח, קורא תיגר על טבע האדם השולח אותו אינסטינקטיבית להתכרבל בכפור כזה מתחת לשמיכה או למצער לחמם אצבעות קרות ליד התנור המוסק.
בעת שאירע המעשה היה רבי צבי הירש צעיר מאוד לימים. עדיין התגורר בבית הוריו וסמוך על שולחנם. בוודאי שלא נודע עדיין כפועל ישועות. אלא ששמעו של הבחור ירא השם הדבוק בתורה ובעבודה – התפרסם בכל כפרי הסביבה.
לפני זמן מה הגיע לבית הוריו של ה'עטרת צבי' שליח חרד ומבוהל: יולדת על המשבר נמצאת בסכנת חיים. לפי דברי הרופאים, את הוולד בוודאי לא יוכלו להציל, כעת משנסים הרופאים מותניים ונלחמים על חייה של היולדת, אולי יש תקווה.
בני משפחת היולדת שלחו במהירות מישהו אל התלמיד חכם הצעיר, שיזכיר את שמה ושם אמה בפניו. שמא ואפשר, הרהרו באמונת חסידים, יציל רבי צבי הירש בישועה מעל דרך הטבע גם את היילוד הרך.
לאחר מספר רגעים עיקשים נבקע הקרח בשיעור מספיק כדי להשתחל דרכו למים הקפואים על מנת לטבול. הרה"ק מזידיטשוב, שנודע בלימוד תורת הזוהר והקבלה, התכונן לרדת לטבול בכוונות וייחודים מיוחדים על מנת לפעול ישועה למקשה לילד ולפדות אותה ואת הוולד ממיתה לחיים.
בזריזות מפליאה פשט הרבי את בגדיו ושלשל את גופו הקדוש אל החור שבמרכזה של שכבת הקרח העבה.
ירד וטבל, אך טרם שביקש לעלות אל פני המים, כבר חש הרבי שמשהו נורא אירע: החור שדרכו נכנס ודרכו אמור הוא לצאת בחזרה – נעלם. המים הנידו את הגוף הקדוש אנה ואנה במים ודרכו לשוב לארץ החיים נחסמה.
ברגעים קשים אלו שחייו של אדם תלויים לו מנגד, לא איבד הרבי את יישוב הדעת שלו. אך במקום להתפלל לקב"ה מקירות לבו שישלח לו עזר מקודש ויושיע אותו מצרתו, החליט ה'עטרת צבי' למסור את נפשו ברגעיו האחרונים מתחת למים, כשהחמצן אוזל והנפש משוועת לטיפות החיים האחרונות, ל… טובת היולדת שנמצאת בסכנה.
בכוונות הידועות רק לו ייחד הרבי מה שייחד ופעל בסייעתא דשמיא לישועת היולדת והוולד.
בדרך הטבע היה אמור הסיפור להסתיים פה. אלא שאז התרחש נס. באופן פלאי חש הרבי את הפתח שחצב בקרח נמצא מעל לראשו, הוציא את ראשו ונשם לרווחה.
כאשר שב ה'עטרת צבי' לביתו, כבר ניצבו לקראתו – למרות שעה זו שאינה מן היום ואינה מן הלילה – בני משפחת היולדת הנרגשים שבאו להודות לרבי ולהתברך ב'מזל טוב' על הישועה הגדולה לה זכו.
