רגע הפגישה בין יוסף לאחיו מגיע באמצעה של פרשתנו. וכך מתארת התורה: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו".
חכמינו מגלים לנו שמעשה זה שעשה יוסף – להרחיק מעליו את כל שומרי ראשו ונאמניו, כאשר התוודע לאחים – כמעט עלה לו בחייו.
מדוע?
במשך מספר שבועות התעלל יוסף באחיו ומתח את עצביהם עד לקצה הגבול היכולת. הוא האשים אותם בריגול, טען שאינם דוברי אמת ולהוכחה יצטרכו להביא את אחיהם הקטון מכנען. הם יוצאים מהעיר ומגלים בשקיהם את הכסף ששילמו, שבים חזרה עם בנימין, ואז הוא מאשים את בנימין בגנבת הגביע שלו… בקיצור, עשה להם חיים קשים.
כעת ניצבים האחים לבד עם יוסף, והוא הולך לגלות להם את זהותו האמיתית. אבל ייתכן מאוד שרגע לפני שהוא ידבר ויספר להם מי הוא, הם ישימו קץ לחייו של ה"שליט המצרי" שהרע להם כל כך.
יוסף היה מודע לסיכון שנטל עצמו, ובכל זאת עשה זאת. מדוע?
"אדוני מתבקש בזה לפרוע את החוב הנקוב להלן, עקב הלוואה שנטל, עד לתאריך פלוני". רבי אריה לוין, הצדיק הירושלמי, שקיבל את המכתב מבית המשפט בו הוא נתבע לשלם סכום עתק, החליט לגשת ולראות במה דברים אמורים.
בבית המשפט העיף רבי אריה מבט קצר בלווה ובפניו הכבושות בקרקע מבושה. על אתר הבין הרב הצדיק שאדם זה נקלע למצוקה כספית ואין בידו להחזיר הלוואה שנטל ממישהו אחר. כמוצא אחרון, גלגל האיש בשקר גס את החוב כולו על רבי אריה לוין בטענה שחתם לו ערבות. למרות שבעצם לא היו דברים מעולם.
הרב הודה בטענתו של הלווה, ומאז שילם הרב מדי חודש בחודשו סכום של 28 לירות (הון רב באותם ימים), במשך שנים אחדות. העיקר שלא להכלים אדם מישראל.
רש"י מגלה לנו את הסיבה שכך נהג יוסף: "ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו – לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים ניצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהיוודעו להם".
אבל אם חשבנו שיוסף הסתפק בכך שהוציא מעליו את המצרים כדי שאחיו לא יתביישו, הרי שאיננו אלא טועים. ראו כמה מתאמץ יוסף לפייס את אחיו בלשונות אהבה וחיבה כדי שלא יצטערו ויתביישו מפניו.
כאשר הוא מתגלה אליהם הוא לא אומר להם "אני יוסף", אלא "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה". וכי לא יודעים אנחנו שאחיו מכרו אותו מצרימה?
אומר רבנו חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש: אמר להם יוסף, גם בשעה שמכרתם אותי מצרימה לא פסקה אהבתי אליכם, אני חש אליכם כאח אל אחיו משל לא אירע בינינו מאומה!
וכשהאחים עולים חזרה להביא את יעקב למצרים, אומר להם יוסף: "ועתה, אל תעצבו, ואל ייחר בעיניכם… לא אתם מכרתם אותי הנה, כי אם האלוקים". ואם אתם חושבים שהיה לי רע, לא ולא! "וישימני לאב לפרעה ולמושל בכל ביתו ואדון בכל ארץ מצרים". מי מאיתנו שינסה להידבק בדרכיו של יוסף ולפתח רגישות לצורכי זולתו, אין ספק שהמרוויח הראשון מן הצעד הזה – יהיו חייו שלו עצמו.
