מצד אחד אין ממש את מי להאשים, במחדל מוצאי ל"ג בעומר, גם מפני שכמעט ולא היו מורשי כניסה לאתר הקדוש לאורך שעות היממה, כך שמטבע הדברים קריסה לא נרשמה. והן בגלל שאם כבר כן יש כתובת למחדלים כאלו ואחרים שהתרחשו, הרי שכתם אדום בוהק מעל ראשה של משטרת ישראל, שהשנה הייתה השחקן היחיד במגרש הקרדיטים ביום זה.
זעקת המחדלים והביקורת מתחלקת לשניים. חלוקת האישורים הסלקטיבית, ותפקוד מחסומי המשטרה, כאשר השוטרים עזבו את עמדותיהם בעיצומו של ההילולא והביאו לפריצת ההמונים שהובילה לאלימות המשטרה לקראת מוצאי ל"ג בעומר בזמן הפריצה אל היכל ציון הרשב"י.
השנה כידוע, בשל משבר הקורונה, מזה חודשיים סגור ציון הרשב"י למתפללים. הסיבה: מדובר באתר השני בגודלו בישראל מבחינת מספר המבקרים לאורך כל ימות השנה, כך שהמקום עלול היה להפוך למדגרת קורונה המפיצה את הנגיף לכל רחבי הארץ.
האישורים: כבר ביום שני בערב ליל ההילולא התוודע הציבור כי יד ימין של המשטרה אינה יודעת את יד שמאל. בעוד אדמו"רים נכבדים שאושרו כניסה למרחב הסטרילי נאלצו להמתין כאחד האדם במשך זמן רב עד אשר קצין תורן יואיל נא בטובו להסיר את שער הברזל ממקומו ולאפשר את מעבר האדמו"ר על אף כאמור האישורים שהוצגו בפניהם, הרי שמצד שני אומנים שאינם חובשי כיפה כמו גם סתם עמך שהתמזל מזלם להיות החברים של האנשים הנכונים, זכו למעבר חופשי ובטוח עד לגג הציון.
אלימות המשטרה: לקראת שעות אחה"צ של יום שלישי החלה המשטרה לדלל כוחות במרחב צפון הקשורים למבואות המושב מירון. (צומת חנניה וצפונה). המשטרה שאכן יש לומר, עמדה במשימתה והחזירה הביתה רכבים שזוהו על אם הדרך כמי שפניהם מועדות לעבר מירון. כשלה בענק לקראת שעות אחר הצהריים של ל"ג בעומר.
במשטרה היה מי שטעה לחשוב בהערכת המצב, כי בהיות שאנו עומדים לקראת סיום ההילולא והכל עד כה עבר יחסית בשלום ובשקט, ניתן בשל כך לדלל כוחות. אלא שמי שמכיר כיצד הדברים מתנהלים כל שנה יודע, שלקראת סיום ההילולא, נרשם גל נוסף של מתפללים.
כאן החל רס"ן שמועתי לפעול יש לציין ביעילות רבה, ובתוך זמן קצר החלו אלפי אנשים לעשות את דרכם מערי הארץ לעבר מירון.
השוטרים שעמדו מאז שעות הבוקר למרגלות ההר הופתעו. לכך הם לא ציפו. בתוך זמן קצר הוצף המושב באלפי מתפללים שחלקם הגדול אף עשה את דרכו באמצעות מסלול רגלי ארוך ומייגע במשך שעות ארוכות, תוך פריצת מעבר בגדר העוטף את המושב.
התגבור שהוזעק אכן הגיע ובגדול, אך באיחור שתוצאותיו מבחינת המשטרה כבר היו בלתי הפיכות. המתפללים הרבים כבר גדשו את היכל הציון שנפרץ בלחץ ההמונים שצבא על הדלתות הנעולות כשקירות ליבם ההומה מזדעק לנוכח הגעגועים אל התנא האלוקי רשב"י.
המשטרה מצדה החלה במאמצים ללכוד את כל מי שנקרה בדרכה תוך אלימות קשה מצידה, אך ללא הצלחה מיוחדת. בסופו של דבר סגרה המשטרה על מבואות הכניסה והיציאה אל הציון וכ-300 מהמתפללים הועמסו על אוטובוסים של משטרת ישראל והובלו אל תחנת משטרת צפת שם תוחקרו קלות, נרשם לחובתם קנס כספי והם שוחררו לאלתר.
