רגע לפני שמשה עוזב את העולם הוא מצווה מפי הקדוש ברוך הוא ללמד את עם ישראל את ה'שירה': "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם".
בגמרא (עירובין נד:) דרש רבי עקיבא מהמילים "שימה בפיהם", שחייב אדם לשנות לתלמידו את לימודו עד שידע את תלמודו היטב.
הגמרא שם מספרת על רבי פרידא, שלימד את אחד מתלמידיו כל דבר ארבע מאות(!) פעם, עד שהתלמיד קלט את הלימוד. באחת הפעמים הגיעו להזמין את רבי פרידא לדבר מצווה, ובאותו יום התלמיד לא הבין את לימודו גם אחרי 400 פעם.
שאל אותו רבי פרידא: "מה השתנה היום שאינך מבין?" השיב התלמיד: "מאותו רגע שבאו לקרוא לך, הסחתי את דעתי מהלימוד, שכן אמרתי כל הזמן 'עוד רגע הרב הולך', ולכן לא הבנתי".
הבטיח לו רבי פרידא שילמדו שוב את הלימוד במשך 400 פעם, ועד שהתלמיד לא יבין – הרב לא הולך לשום מקום.
מעשהו האצילי של רבי פרידא עורר רעש גדול בשמים והציעו לו לבחור בין שתי אפשרויות לשכר: או לקבל 400 שנים במתנה לחייו, או שהוא וכל בני דורו יזכו לעולם הבא.
בחר רבי פרידא באפשרות השנייה, והקב"ה אמר: תנו לו זו וזו. גם חי ארבע מאות שנה, וגם זכו הוא וכל בני דורו לחיי העולם הבא.
איך זה קשור אלינו?
כי כמעט כל אחד שמתמודד עם תיקון הנפש שלו, מכיר את האכזבות שבדרך. מנסים פעם אחת ופעם שנייה, ואפילו עשרים וחמש, ושמונים, ומאה וחמישים פעמים – ועדיין נכשלים.
אומר רבי עקיבא: מראש תלמד שכדי להפוך את הלימוד לטבע שני – זה דורש שינון, חזרות. לא מספיק רק 'ללמוד' את דרך התיקון, יש לשנן אותה שוב ושוב, עד שהיא תהיה כמונחת לך בפה.
ומרבי פרידא נלמד, לא להתייאש. גם אם הייתה הסחת הדעת, אפשר וכדאי להתחיל הכל מהתחלה.
שנה טובה ומבורכת לכולנו, מלאה בעידודים וחיזוקים, בהצלחות קטנות שנקטוף בדרך לתיקון הגדול, והמון נחת מעצמנו!
