כתב היד הקדוש שהלך לאיבוד טרם הספיקו ליהנות מאורו

"כתב יד מקורי! כן, במוזיאון".

המשפט הזה הצית את כל חושיו של רבי שבתי פרנקל. זה עתה התבשר על קונטרס שלם מספר 'משנה תורה' לרמב"ם (יום פטירתו כ' בטבת) כתוב בכתב יד קדשו של הרמב"ם, הנמצא במוזיאון בקהיר שבמצרים.

הרב פרנקל, שהתפרסם בעיקר על שם יצירת המופת שטרח ויגע בה – "רמב"ם פרנקל", ריכז מאמצים אדירים בהשגת כתבי יד קדומים ונקיים ככל הניתן של 'משנה תורה' שחיבר רבנו משה בן מיימון. כעת התבשר על עותק שכתב הרמב"ם עצמו, וידע שיעשה כל מאמץ כדי להניח את ידו על כתב היד לתועלת לומדי תורתו של הרמב"ם.

מסכת ארוכה של קשרים דיפלומטיים שלוו בהרבה מאוד כסף שהחליף ידיים וריפד את כל כיסי האישים הרלוונטיים במצרים, הלכה והסתעפה. בסופה, זכה הרב פרנקל לקצור את פירות העמל והיגיעה שלו ולברך על המוגמר: שגריר מצרים במדינת ישראל בימים ההם – מוחמד בסיוני, הגיע באופן אישי אל הרב פרנקל ומסר לו את כתב היד הקדוש.

גם לו נרצה, לא תספיק היריעה לתאר את ההתרגשות של הרב פרנקל בעת שאחז בידו בתכריך כתביו של הרמב"ם. הקלה היא בעיניכם? דפים שידיו הקדושות של הרמב"ם מיששו, ועליהם נכתבו פסקי הלכותיו שנכתבו ברוח הקודש!

נכנס הרב פרנקל לחדרו וסגר אחריו את הדלת. אוסף דפים מעין זה מצריך זהירות רבה. מדובר בדפים בני מאות שנים שהתיישנו כהוגן. כל נגיעה בהם חייבת להיות זהירה ועדינה, לבל יתפרקו חלילה או שמא יימחק מהכתב שעליהם.

והנה נשמעות דפיקות בדלת.

הרב פרנקל ניגש לפתוח את דלת החדר. בפתח ניצב אחד מעוזריו הרבים במכון ההוצאה לאור. חשקה נפשו של העוזר לראות, למשש ולגעת בכתב היד הקדוש עצמו. לא בהעתק ולא בצילום.

"האם אפשר לראות את כתב היד?" שאל העוזר בלהיטות.

"בשמחה רבה", נענה רבי שבתי.

האיש הושיט את ידו לקחת את תכריך הכתבים, ואז – באופן לא ברור – כוס הקפה השחור הרותחת שהייתה בידו השנייה נשפכה על כתב היד העדין כל כך וכיסתה אותו בנוזל רותח שחור. ומר. אוי, כמה מר…

כתב היד הקדוש, שבהשגתו הושקעו דמים מרובים תרתי משמע – שטרם נסרק או צולם – הפך לאוסף גיליונות ישנים ובלויים שמילה מתוכם לא הייתה קריאה עוד…

רבי שבתי פרנקל לא אמר מילה. אפילו לא שיפד את עוזרו במבט. הוא הסתובב ויצא מן החדר.

רגעים ספורים עמד העוזר כשבידו תכריך הכתבים הנוטף טיפות קפה עכורות, גופו קפוא והוא מוכן לכל גערה שיגער בו רבי שבתי.

ואז נפתחה הדלת. בפתח עמד רבי שבתי ובידו כוס קפה שחור. "טרם שתית את הקפה", אמר לעוזרו ברוגע, משל לא אירע דבר. "הכנתי לך קפה חדש"…

לימים נשאל הרב פרנקל כיצד יכול היה להתאפק ולא לגעור בעוזר על המעשה חסר האחריות שלו, השיב: "אם אחרי כל המאמצים שהשקעתי בהשגת כתב היד, נכנס העוזר – שהוא חכם ויודע שלא אמורים להחזיק כוס קפה בזמן שכזה – והקפה נשפך באופן לא ברור על כתב היד, סימן משמים שכך היה צריך להיות.

"אם כך נגזר משמים, מדוע לכעוס?!" – – –