"אני רוצה לשתף אתכם במשפחות שאני מכיר. משפחות שאיבדו את יקיריהם. משפחות שאיבדו את הילדים. הורים שאיבדו ילדים צעירים בני 15. הורים שאיבדו אפילו כמה ילדים. ילדים שנבלו מול עיניהם הכואבות של ההורים. לא היו להם תסמינים. הם גם לא אושפזו בבית חולים. אבל הם כבר לא איתנו. נפשות של ילדים ונערים רכים, שהיו איתנו עד הקורונה, והם כבר לא פה. הגוף שלהם אמנם עדיין בחיים, אבל הנשמה כבר כבתה. הם בריאים פיזית, אבל נפשית הם מתים".
"יושבים אבא ואמא ורואים בעיניים דומעות, את הילד החינני, החברתי, הכשרוני, הפרח שגידלו – שלא הפסיד אף מסגרת, שהשקיע מירצו בלימודים, הולך ונכבה. הולך וקמל. מסתובב בחוסר מעש ובבטלה, מתדרדר והולך, ונבעט או בועט בכל המסגרות. הילדים האלו הם קרבנות הקורונה, אבל הם לא נספרים. הם לא רשומים באף סטטיסטיקה. ומדובר כבר באלפים רבים. ילדים נורמטיביים שהיו במסגרות, בבתי ספר, ללא שום רקע בעייתי ורק השהות הארוכה בבית דרדרה אותם לרחוב. למסגרות הם כבר לא יחזרו לעולם".
"כל ילד הוא עולם ומלואו. זה יכול להיות הילד שלי, הילד שלך, הילד של כל אחד מאיתנו. אבל אין שום תכנית איך לטפל בחללים אלו. נלחמים בכל האמצעים כדי למגר את הקורונה, לנצח את המגיפה ולמנוע חללים בגוף, אבל מה יהיה עם הנפש?מי ידאג לנוער שנשר מהמסגרות? מי ידאג לנפשם הפצועה? מי יעודד אותם, מי יחזיר אותם לתלם, מי ינחם את ההורים שבורי הלב?"
"מיליארדים מושקעים במירוץ אחר חיסון לקורונה, אבל חיסון מפני ההתדרדרות הילדים שלנו, אין בינתיים".
"אם היו צריכים לפתוח מחלקות בבתי החולים לאותם נערים, המחלקות היו עמוסות והמקום היה צר מלהכיל. זו מחלה מדבקת בדיוק כמו הקורונה ואף יותר והיא מתפשטת בכל המגזרים, ללא הבדל. הילדים הם דור העתיד שלנו. בדיוק כפי שמשקיעים משאבים להציל את הגוף במסגרת המלחמה בנגיף, יש להשקיע משאבים להציל את הנפשות. בנפשנו הדבר! "
