תחרויות בין רשתות מזון, בתי עסק ומותגים, הינם דבר שבשגרה ומקובלים בכל מקום בעולם. תחרות שוק הינו דבר מבורך, שכן המרוויח הגדול ביותר ממנו הוא האזרח הקטן שנאבק על השקל.
אחד הענפים במשק שהתחרות בהם מתוקשרת יותר מאחרים, הוא ענף הקמעונאות. שם לא נותר לציבור הלקוחות אלא לעמוד מהצד ולחכך ידיים בהנאה לנוכח כיפופי הידיים והמהלומות שמנהלים ביניהם ענקי הרוח, והכל… לטובת הצרכן כמובן.
בענף זה, התחרות על ליבו של הצרכן מתבצע בעיקר על גבי עמודי העיתונים. במקומונים שבכל עיר ושכונה, באמצעותן נוהגות רשתות המזון הגדולות לפרסם את 'המבצעים' ולשכנע את קהל הלקוחות הפוטנציאלי, מדוע הקנייה השבועית תהיה משתלמת עבורו דווקא בסניף שלהם.
בשנים האחרונות הייתה זו רשת 'אושר עד' החרדית, שקיבלה החלטה אסטרטגית וחסרת תקדים בענף הקמעונאות הישראלי, לשכתב את ההצלחה הגדולה שלה בפיצוח הגנום על לב הצרכן החרדי, ולהעתיק זאת לברוקלין שבארצות הברית, אל ליבת החיים היהודיים התוססים, שם נפתחו בשנים האחרונות 2 סניפים, בבורו פארק ובלייקווד, אשר מותגו תחת השם 'בינגו'.
עד כאן הכל נשמע הגיוני ומתנהל על פי התכנית. עד שבוע שעבר.
