יו"ר סיעת הציונות הדתית חה"כ אורית סטרוק: "לא רק שעומר בר לב חתם על הצעת החוק המקורית של אבי דיכטר ושלי, עכשיו גם השר נחמן שי מביע תמיכה. אבל למה בעצם לא חוקקו אותו קודם? זו שאלה ששואלים רבים, לעיתים מתוך מגמה לעקוץ את ממשלות נתניהו, לפעמים סתם מתוך סקרנות".
"אז חשוב להסביר: גם היום יש אפשרות חוקית לבטל אזרחות של מחבלים ישראלים, אלא שבתי המשפט הפכו את החוק הקיים היום ל"אות מתה" כאשר מצד 1 חייבו את שר/ת הפנים לתהליך ארוך של התייעצות עם השב"כ ועם היועמ"ש, מצד שני דרשו להבהיר: איזה מעמד חלופי ינתן למחבל במקום אזרחותו שנשללה, ובעיקר-בעיקר: גררו רגליים עד אין קץ והשאירו הליכים תלויים ועומדים ללא פסקי דין. לכן נוצר צורך בחוק חדש, שייצר מנגנון אחר לשלילת האזרחות".
"וכאן מגיע הנושא של לוחות-הזמנים: רק בסוף שנת 2019 נוצרה לראשונה התשתית העובדתית והמשפטית שעליה ניתן היה להניח את החוק שלנו, של ח"כ אבי דיכטר ושלי".
"אלה הן 2 הרגליים שעליהן עומד החוק שלנו. הרגל הראשונה: עמדה רשמית של היועץ המשפטי לממשלה (אז מנדלבליט), שהתייחסה לתשלומי המשכורות שמשלמת הרש"פ למחבלים, ניתחה אותם ואת מקורם בחוק הפלסטיני, וקבעה הם עבירה על חוק המאבק בטרור".
"הרגל השניה: צווים שהוציא שר הבטחון (אז נפתלי בנט) לתפוס את הכספים המועברים למחבלים. הצווים המדויקים הללו סיפקו בסיס עובדתי לכך שמערכת הבטחון מכירה את התשלומים ויודעת להצביע על הגורם המשלם, ועל הגורם המקבל (המחבל)".
"בעזרת ועל גבי 2 הרגליים האלה עוצבה הצעת החוק, הקובעת למעשה שהמחבל, בעצם הסכמתו לקבל מהרש"פ תשלום עבור הפיגוע שביצע – הכריז על עצמו כ"זרוע ארוכה" של הרשות הפלסטינית במלחמתה נגדנו, וממילא הוא שייך לרש"פ ולא אלינו".
"כל זה לא יכול היה לקרות לפני שנת 2020, וממילא לא ניתן היה להגיש את החוק הזה לפני כן, וגם לא להצביע עליו בכנסת (גם לא בממשלה היחידה שפעלה מאז, הממשלה הפריטטית של נתניהו וגנץ, בה סוכם מראש על צמצום חקיקה)".
"את החוק החשוב הזה, חוק מציל חיים, חייבים להעביר עכשיו בחקיקת-חירום. לטעמי, כל חברי הכנסת, בעיקר אלה מהסיעות הערביות, חייבים להצביע בעדו. זה לא חוק נגד ערבים, זה חוק נגד מחבלים. ח"כ ערבי שטוען שהוא מגנה את הפיגועים, אבל מצביע נגד החוק הזה – מגלה בכך שהגינוי שלו אינו אמיתי".
